האגודה לצדק חלוקתי עתרה לבג"ץ נגד "המשך הרפורמה במקרקעי ישראל"

העתירה הוגשה נגד מועצת מקרקעי ישראל, רשות מקרקעי ישראל, שר הבינוי והשיכון, יו"ר מועצת מקרקעי ישראל ושר האוצר.

להלן תמצית טענות האגודה בעתירה נגד החלטה 1370:

1. האגודה טענה בעתירה כי החלטה 1370 מוצגת כ"המשך הרפורמה במקרקעי ישראל" אולם זו אחיזת עיניים. מדובר על החלטה שונה במהותה מהרפורמה במקרקעי ישראל, אשר התקבלה בחוסר שקיפות ובכסות הרפורמה במקרקעי ישראל. כך לדוגמה, באופן תקדימי ההחלטה מוותרת על הדרישה לתשלום דמי חכירה מהוונים (91%) בגין זכויות שלא שולמו בעדם בעת הקצאתם טרם העברת הבעלות בנכס.

2. ההחלטה מעניקה, לראשונה, בעלות לסוגי חוכרים שלא שילמו בעבר עבור מלוא הזכויות והכל בתמורה לתשלום זעום לקופה הציבורית. כך לדוגמה, ביישובי עולים, מדובר על חוכרים אשר מלכתחילה קיבלו את המגרש בהנחות מפליגות (של 51% מערך הקרקע) ועד כה שילמו תשלום נמוך ביותר (של כ- 11% מערך הקרקע). כעת, בעקבות ההחלטה, לא יידרשו לשלם את היתרה (השלמה ל- 51%), שכן, ההחלטה מסתפקת בתשלום של 6% בלבד, עבור אוכלוסיה זו. גם באוכלוסיית בינוי בפועל המצב דומה. מדובר על הרחבות של מושבים וקיבוצים, אשר קיבלו את המגרש בתנאים מטיבים (בהתאם להחלטת מועצה 737 שבוטלה כזכור בבג"ץ שיח חדש בשל אי סבירותה הקיצוני) ותמורת תשלום מאוד נמוך (הנע בין 22% בפריפריה ל- 66% במרכז הארץ) ובהתאם להחלטה יידרשו לשלם תשלום של 9% בלבד.

3. ההחלטה מטיבה עם אוכלוסיה חזקה ביותר בחברה הישראלית ומעניקה לאוכלוסיה זו מתנות יקרות ערך, בניגוד לעקרונות השוויון והצדק החלוקתי. כך לדוגמה: החלטה מגדילה את הפטור להעברת הבעלות במגרשים שגודלם נע בין 281 מ"ר ל - 540 מ"ר באזורים שאינם בעדיפות לאומית ומעניקה למעשה פטור מלא מתשלום שנדרש עד כה בסך 3%, 3.5%, 4% ו- 4.5% מערך הקרקע בהתאם למועד משלוח דרישת התשלום לחוכר. בנוסף, ההחלטה מגדילה את הפטור מתשלום להעברת בעלות בנכסים שהוחכרו למטרת מגורים או תעסוקה עם זכויות עתידיות מ- 2 דונם ל - 16 דונם ?!.

4. ההחלטה התקבלה באופן חפוז, ללא תשתית עובדתית הולמת ומבלי לבצע הערכה כלכלית לגובה ההטבה המוענקת במסגרתה.

5. החלטה 1370 מתעלמת לחלוטין מדו"ח חמור של מבקר המדינה מיום 13.5.2014 שעניינו "בחינת יישום הרפורמה ברשות מקרקעי ישראל" אשר קובע באופן חד משמעי כי הרפורמה במקרקעי ישראל כשלה; המלצות הוועדות השונות לא יושמו; הונצח החיכוך עם החוכרים; המדינה שילמה מיליונים ובפועל הרפורמה לא יושמה.

6. כמו כן טענה האגודה, כי עולה חשש כבד שההחלטה התקבלה מתוך משוא פנים וניגוד עניינים מצד מגיש ההצעה, אשר הוא ומשפחתו מתגוררים ביישוב העולים אליכין.

7. ההחלטה סותרת את חוק רשות מקרקעי ישראל, תש"ך – 1960 והמלצות הוועדות השונות. ההחלטה עומדת בניגוד לרציונאליים שהנחו את מקבלי ההחלטות ברפורמה המקורית. ההחלטה לא נועדה לפתור את מצוקת הדיור אלא מעניקה הטבות במנותק ממצוקה זו לחלקים חזקים באוכלוסיה ועל שטחים נרחבים. ואף חמור מכך, ההחלטה מוותרת על כסף רב שיכל היה לשמש לבניה חדשה ולפתור במעט את מצוקת הדיור הקיימת באוכלוסיה. ההחלטה גם אינה מקלה מבחינת הליכים בירוקראטיים, שכן היא יוצרת מספר סוגי משטרים שונים ואינה חוסכת כמעט בכוח אדם.

לסיכום האגודה עתרה לביטול ההחלטה כיוון שזו מעניקה קרקע בחינם או בהנחות מפליגות, ללא תשתית עובדתית הולמת, תוך פגיעה קשה בקופה הציבורית, בקניין הציבורי, בעקרונות של שוויון וצדק חלוקתי וניהול תקין של משאבי הציבור.