נאלץ להרוס את ביתו בשל בטון פגום: הספקית תפצה ב-364 אלף שקל
בתביעה שהגיש נגד ספקית הבטון, טען התובע שהריסת הבית בשל הפגמים בטיב הבטון הביאה לדחיית חתונתו עם בחירת ליבו בשנתיים.
חברת הבטון, שסיפקה את חומר הגלם הפגום, נמצאת בפירוק ולכן חברת הביטוח "כלל" היא שחויבה לשלם לתובע את הפיצוי הגבוה.
משסיים לבנות את ביתו, התברר לבעלים שהבטון שסיפקה לו "בטון השלום" (חברה שכיום מצויה בהליכי פירוק) היה פגום וחלש בהרבה מהתקן ואין מנוס מלהרוס את המבנה.
משכך, הוא הגיש תביעה בבימ"ש השלום בעכו נגד הספקית וחברת הביטוח שלה "כלל".
לכתבות נוספות בנושא, המדינה תפצה אדם שדירתו ניזוקה במסגרת הריסת ביתו של מחבל הבית נמכר במחיר נמוך המתווכת תפצה לטענתו, בדיקות מעבדה ובדיקת מכון התקנים העלו כי חוזק הבטון שסופק לו נופל ב-77% מהנדרש. לדבריו, בניית הבית הייתה תנאי למימוש אירוסיו לבחירת ליבו, כמקובל במגזר הערבי אליו הוא משתייך.
העובדה שנאלץ להרוס את הבית ולבנות מחדש הביאה לכך שחתונתו נדחתה בשנתיים. התובע דרש מביהמ"ש לחייב את הספקית לפצות אותו על הפרת החוזה, עלויות ההריסה והבנייה מחדש ועל עוגמת הנפש שנגרמו לו בשל דחיית החתונה.
הנתבעות טענו שהריסת המבנה הייתה מיותרת והתובע יכול היה להסתפק בביצוע תיקונים וחיזוקים, שעלותם פחותה. לטענתן, היה על התובע לבדוק את טיב הבטון לפני שבנה את הבית ובכל מקרה – לדבריה – התובע ידע על הליקוי בבטון עוד לפני שהסתיימה הבנייה אך בחר להמשיך בה.
הנתבעות שלחו הודעת צד שלישי למהנדס הקונסטרוקציה, וטענו כי זה התרשל בתפקידו כשלא נכח בשטח בעת יציקת הבטון, כשלא דאג לבדיקת הבטון ולעצירת הבנייה בזמן. המהנדס השיב שבדיקת התאמת החומרים אינה מתפקידו.
ביהמ"ש מינה מומחית מטעמו, שקבעה כי לאור האיכות הירודה של הבטון, לא היה טעם בביצוע תיקונים וחיזוקים, והפתרון הבטוח היחיד היה הריסת המבנה ובנייתו מחדש
זיהוי מוקדם היה מונע.
השופטת שושנה פיינסוד-כהן קבעה, שזיהוי מוקדם היה מונע את הנזק שאירע, אך התובע לא היה מוכרח לעשות זאת וגם לא המהנדס.
השופטת קבעה, שחברת הבטון לא הציגה כל ראייה לכך שהבטון שיצא ממפעלה היה תקין ומשכך – לא הוכיחה שאינה אחראית לפגם באיכותו. משלא הוכחה רשלנותו של המהנדס או התובע עצמו, כאמור, הרי שעל הנתבעות לשאת באחריות הבלעדית לנזק שאירע.
בסופו של דבר ולאור העובדה שחברת הבטון מצויה בהליכי פירוק, השופטת חייבה את "כלל" לפצות את התובע בכ-364 אלף שקלים על עלויות הריסת המבנה, בנייתו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. "כלל" חויבה גם בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של 70 אלף שקל לתובע ו-35 אלף שקל למהנדס, שהודעת הצד השלישי נגדו נדחתה.
מקור אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
