ח"כ גמליאל:"מעצר של עשר שנים בגין אלימות במגרשי ספורט"

על פי ההצעה, שתעלה בשבוע הבא לדיון בוועדת שרים לענייני חקיקה,  "עבירה הקשורה לספורט" תוגדר בחוק כעבירה בנסיבות מחמירות ורף ענישה בגינה יהיה עד עשר שנות מאסר.

ח"כ גילה גמליאל: "זהו יום שחור לענף הספורט בישראל. האירועים שהתרחשו הערב בדרבי התל אביבי הם חציית כל המוסכמות המקובלות בחברה מתוקנת. לצערנו, איננו יכולים לומר כי הכתובת לא הייתה על הקיר".

"ענף הספורט בכלל, ואצטדיוני הכדורגל בפרט, הפכו בשנים האחרונות לזירות קרב של ממש. ברור לכולנו כי אירועים שכאלה מרחיקים משפחות וילדים ממגרשי הכדורגל ומדרדרים את תרבות הספורט בישראל לשפל חסר תקדים. רק ענישה מחמירה עם אותם עבריינים תמנע אירועים מעין אלו בעתיד.

אני קוראת לחבריי בכנסת ובממשלה לתמוך ולקדם את הצעתי בכדי להוקיע כמה שיותר מהר תופעות אלה ממחוזותינו". 

מצ"ב הצעת החוק.

יוזמים: חברי הכנסת גילה גמליאל
יחיאל חיליק בר

הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – עבירה הקשורה לספורט – נסיבות מחמירות), התשע"ד–2014

הוספת סעיף 16א 1. בחוק איסור אלימות בספורט, התשס"ח–2008 , אחרי סעיף 16 יבוא: "נסיבות מחמירות 16א. העובר עבירה מהעבירות המנויות בפרט 1 או 2 לתוספת הראשונה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר עשר שנים או כפל העונש הקבוע לעבירה, הכל לפי העונש הקל יותר; לעניין זה, "נסיבות מחמירות" – ביצוע העבירה בקשר לאירוע ספורט, במהלך אירוע ספורט או בסמוך לו."

דברי הסבר

חוק איסור אלימות בספורט, התשס"ח–2008 (להלן – החוק), נחקק במטרה להתמודד עם התופעה הפסולה של אלימות בספורט על גווניה וביטוייה השונים.

בחינת היקף האכיפה של החוק מלמדת כי לא חל שינוי משמעותי במידת האלימות בספורט כפי שניתן היה לצפות. מתוך רצון להדגיש את חשיבותו של הערך החברתי הנפגע מביצוע עבירה הקשורה לספורט ולשם קביעת עונש הולם לעבירה שכזו (כפי שנקבע בתיקון מס' 113 לחוק העונשין) וכן במטרה להגביר את ההרתעה, מוצע לקבוע ענישה מחמירה לאותן עבירות המוגדרות כ"עבירה הקשורה לספורט" שהן עבירות על פי חוק העונשין או חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, התשכ"ג–1962, ולהגדיר עבירות אלה כעבירות בנסיבות מחמירות.

מוצע כי ענישה בנסיבות מחמירות תתבטא בהכפלת העונש המרבי הקבוע לכל אחת מהעבירות הללו בחוקי המקור שלהן, אך לא יותר מעשר שנות מאסר וזאת באופן זהה ללשונו של סעיף 144ו לחוק העונשין שקבע מנגנון החמרת ענישה דומה לכל עבירה אם היא נעשתה ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור כלשהו, מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית או היותם עובדים זרים.

ההתאמה לסעיף 144ו לחוק העונשין אינה רק בהעתקת הנוסחה העונשית שלו אלא גם בתכליתו, שכן עבירה הקשורה לספורט נעשית במקרים רבים ממניע של שנאה ועוינות כלפי ציבורים או קהלים מסוימים, רק בשל זיקתם הספורטיבית, ולא פעם הדברים שלובים גם בזיקתם הדתית או הלאומית. הדברים קיבלו ביטוי גם בדברי בית המשפט העליון:

"אכן, לדאבוננו, בתקופה האחרונה מקבלות משמעות חדשה ושלילית מילותיו של המשורר "גם כשהלך לכדורגל, הוא לא חיפש לו רק ניצחון" (משירו של עלי מוהר ז"ל – "אמרו לו"). יש הבוחרים לבטא את קשת הרגשות שמעורר משחק הכדורגל בביטויים של אלימות פיזית ומילולית על רקע גזעני. ישנן קבוצות אוהדים "המאחלות" שואה לאוהדי היריבה, שמנגד מגדפים בכינויי "מחבל" שחקן יריב ממוצא ערבי. יש השרים בגנות בעלים של קבוצה ששלח יד בנפשו, וישנם אוהדים מסוימים הדורשים כי קבוצתם תישאר "טהורה" לעד  – לאמור – ללא שחקנים מוסלמים. לא למותר לציין כי אלימות מילולית סופה באלימות פיזית (או לכל הפחות, נוצר חשד להגעה ליעד הבא), וזאת במיוחד כשמקור השנאה הוא על רקע גזעני-לאומני" (בש"פ 1869/13 יעקב בן אברהם נ' מדינת ישראל).

הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת יואל רזבוזוב (פ/2625/19).

---------------------------------
הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים
והונחה על שולחן הכנסת ביום
א' באב התשע"ד – 28.7.14