משולש מורה הורה ילד: חשיבות היחסים התקינים עבור הילד

מורים, גננות, מנהלים, נתקלו במצבים של חיכוכים ועימותים עם הורים, חוסר הסכמות, קשיים בתקשורת ואחדים חוו אף אלימות מילולית ו/או פיסית, המצוקה בין הצוות להורים מקשה על תקשורת תקינה, מה עושים? המלצות להורים.

19.11.2014 מאת: ד"ר זיוה שגיא
משולש מורה הורה ילד: חשיבות היחסים התקינים עבור הילד

"המפלצת הזו, מאמללת את הילד שלי. במקום לשבח אותו, כל מה שהוא מקבל ממנה זה רק עונשים והתפרצויות כעס, אפילו בנוכחות כל הילדים האחרים". כך פתחה רינת (שם בדוי) את הפגישה איתי.

כל אנשי החינוך (מורים, גננות, מנהלים וכד') נתקלו במצבים של חיכוכים ועימותים עם הורים, חוסר הסכמות, קשיים בתקשורת ואחדים חוו אף אלימות מילולית ו/או פיסית.

מנגד, הורים רבים חוו חוויה של חוסר אונים ואוזלת יד מול צוות חינוכי שנפס בעיניהם לא קשוב, חסר אמפתיה ואפילו מתנכל להם ולילדם. ובתווך עומד הילד – התלמיד.

אין ספק שכולם צודקים בסיבות לעימותים! ה"צדק" הזה מזיק לילד. מחקרים מצביעים על כך ששיתוף פעולה וכבוד הדדי בין צוות בית הספר (מורים, מנהלים, פסיכולוגים וכד') לבין ההורים הוא תנאי חשוב ביותר להצלחתו של הילד בלימודים. ידוע לכל שלמורים ולהורים אינטרס משותף לטיפוח ולקידום הילד-התלמיד; ששיתוף פעולה בין המורים להורים, יביא לפיתוח אחריות משותפת של שני הגורמים, אשר תתרום להצלחתו של הילד;  השיתוף מתבטא בדרכים שונות הכוללות דיווח, גיבוי הדדי, התייעצויות והחלטות משותפות.

אך המצוקה בין הצוות להורים מקשה על תקשורת תקינה וכולם מתקשים לפתור את הקונפליקטים.
מה עושים?
המלצות להורים

ראשית, זכרו, הצוות החינוכי מגיע יום יום לבית הספר כדי לעשות מלאכתם נאמנה. כל מורה (ואף גננות בגיל הרך) מכין את תכנית הלימודים מתוך כוונה מלאה להצליח, ליצור סביבה לימודית נעימה בכיתה, להביא את התלמידים ללמידה משמעותית ולהיות בעיני עצמו והאחרים מורה טוב.

ילדים אחדים, מסיבות שונות (לקויי למידה, הפרעת קשב, קשיים רגשיים מצוקות כלכליות ועוד) לא מצליחים להתנהל בכיתה כפי שהמורה והצוות החינוכי מצפים, ומפריעים את שגרת היום ואת הסדר הטוב. המורים מפעילים את כל הכלים שברשותם כדי לפתור את הבעיות, אך הקשיים מחריפים. בייאושם ומחוסר אונים המורים מפעילים כלים (שאף הם לא יעילים) על מנת להשתלט על השיעור.

הכלים אינם מצליחים והמורים מסלימים את התנהגותם. זכרו – המורים מאד רוצים להצליח במשימתם. כאשר אתם, ההורים מגיעים לשיחה עם המורה והצוות החינוכי, ראשית הצטיידו עם תפיסת העולם שהם רוצים מאד להצליח. חשוב מאד שמסר זה יימסר לילד. שהילד ידע, שאתם מכבדים ומעריכים את מאמציו של המורה והצוות. שקפו לו את חוסר האונים שלו בהתמודדותו עם מצבים שאין ביכולתו לפתור.

שיחות עם המורה: צרו קשר אישי וקבעו פגישה אישית עם המורה ועם כל אחד מאנשי הצוות, אל תחכו למשבר הראשון. שתפו אותם במטרות החשובות לכם ולילד. קבעו פגישות חודשיות מראש, ולא רק כשאתם נקראים לבית הספר במשברים; סנגרו על הילד: הסבירו לפרטי פרטים את קשיו של הילד, הביאו את כל האבחונים וכמה שיותר חוות דעת מאנשי מקצוע; שתפו את הצוות בפתרונות והטיפולים שהילד מקבל מחוץ לבית הספר; שאלו לדעתם המקצועית והתייעצו עמם לגבי הדרכים לעזור לילד.

שתפו את המורה בפתרונות שאתם משתמשים כאשר ההתנהגות חוזרת על עצמה בבית; תנו למורה "טיפים" שעוזרים לילד שלכם כאשר הוא מתקשה. אמרו תודה למורים ובטאו הערכה למאמציהם.

המלצות למורים: ראשית, זכרו ההורים מפקידים בידיכם את האוצר היקר ביותר שלהם. ילד החוזר הביתה ומבטא תחושת מצוקה וסבל מעורר אצל ההורה חרדה, לחץ, פחד, דאגה, כאב גדול, אשמה על כך שאין ביכולתם לשלוט בהתנהגות הילד, ופעמים רבות גם אשמה על כך שאין ביכולתם לשמור על ילדם.

עם סל הרגשות הזה הם מגיעים לשיחה עם המורה והצוות. ההתנהגות החיצונית תתבטא בכעס, בתוקפנות ולעיתים באלימות. על מנת לקיים דיאלוג רציף ומשמעותי של מורים-הורים על המורה לפתח רגישות מקצועית והתחשבות בצורכי ההורים, תוך התייחסות מלאה לשיקול הדעת של הצוות המקצועי בבית-הספר.  לכן, יש להתחיל כל שיחה שהמורה מקיים עם הורה, מנקודת המחשבה שההורה במצוקה גדולה יותר ממצוקתו של המורה.

מורים – ספרו להורים את כל הדברים הטובים שבילד; אספו בזכוכית מגדלת את כל ההצלחות שהיו לו בשבוע האחרון (אפילו אם הצליח לשבת בשקט חמש דקות, אם הוציא את הציוד הלימודי, אם שיחק בהפסקה בהצלחה עם חבריו) – שתפו את ההורים; הכינו דף קשר יומי עם ההורים וכתבו בו רק את ההצלחות שהיו לו באותו יום.

הורים שישמעו דברים טובים על ילדם, יהיו פנויים יותר לשתף פעולה לפתרון הקשיים; היוועצו עם ההורים, כיצד לדעתם אפשר לעזור לילד לפתור את הקשיים;  הקשיבו הקשבה נקייה, ברוב המקרים להורים פתרונות יעילים להתמודדות עם קשיי הילד. ואחרון חביב – הפכו את הילד לשותף בתהליך, שתפו אותו, שקפו לו את הצלחותיו, הקשיבו לו (לעיתים נוטים להאשימו על לא עוול בכפו) היוועצו בו.

כאשר נדמה שהקשיים אינם ניתנים לגישור, פנו למומחה בתחום שיעזור לצדדים להתגייס לטובתו של הילד.

הכותבת היא ד"ר זיוה שגיא היא דוקטור לפסיכולוגיה. מאמנת אישית ומטפלת בשיטת ד"ר שגיא בילדים, מתבגרים ובוגרים עם הפרעת קשב וריכוז; מאמנת לשיפור הזוגיות; מנחת סדנאות להורים, לילדים ולמתבגרים עם הפרעות קשב וריכוז וסדנאות למורים ולמנהלי בתי ספר; מאמנת אישית/קבוצתית בארגונים להתמודדות עם הגורם האנושי. מרצה בטכניון ביחידה ללימודי חוץ.

תגובות

מומלצים