ישראל מתנהגת כמו מדינות ערב בחוק הלאום

לגבי חוק הלאום היהודי זה מביא את כל האזרחים הלא יהודים ואת אלה שנולדו לאימא לא יהודיה ולאבא יהודי למצוא את עצמם לא שייכים למדינת ישראל ובמיוחד אותם בני מיעוטים שנמצאים ונבחרים בתנועות הציוניות שמעכשיו לא יוכלו להיות בשום תפקיד מפתח אם החוק יעבור. 

בתום דיון סוער אישרה הממשלה את התיקון להצעת חוק היסוד, המגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, של חברי הכנסת זאב אלקין ואיילת שקד, יריב לוין ורוברט אילטוב, שיאוחדו עם הנוסח שיציג ראש הממשלה בנימין נתניהו בהמשך השבוע.

15 שרים הצביעו בעד הצעת החוק, לעומת שבעה מתנגדים. שרי הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתינו תמכו, בעוד ששרי יש עתיד והתנועה, התנגדו.

במהלך ישיבת הממשלה תקפו שרי יש עתיד והתנועה את נתניהו, שלא נשאר חייב. 

ראש הממשלה נתניהו: "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. יש בה שוויון זכויות אישי לכל אזרח ואזרח, ואנו מקפידים על כך. אבל זכויות לאום יש רק לעם היהודי: דגל, המנון, הזכות של כל יהודי לעלות לארץ, וסממנים לאומיים אחרים. אלה מוקנים רק לעמנו, במדינתו האחת והיחידה.

אני שומע אנשים שאומרים 'מי צריך את החוק הזה? 66 שנים הסתדרנו בלעדיו'. ואני שואל: מי היה צריך את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו? 45 שנים הסתדרנו בלעדיו. אבל היה צריך גם את זה וגם את זה. ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. יש כאלה שרוצים שהדמוקרטית תגבר על היהודית, ויש כאלו שרוצים שהיהודית תגבר על הדמוקרטית. ועקרונות החוק שאני מציג כאן היום - שני הערכים הללו שווים ויש להתחשב בשניהם במידה שווה.

צריך את החוק הזה עכשיו גם מסיבה נוספת: כי יש רבים שקוראים תיגר נגד אופייה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הפלסטינים מסרבים להכיר בזה, ויש גם התנגדות מבפנים - יש כאלה שרוצים להקים אוטונומיה בגליל ובנגב, ובכלל כופרים בזכויות הלאומיות שלנו. אני גם לא מבין את אלה שקוראים לשתי מדינות לשני עמים, אבל בה בעת מתנגדים לעגן זאת בחוק. הם ששים להכיר במדינת לאום פלסטינית, אבל מתנגדים בתוקף למדינת לאום יהודית.

בערב יום העצמאות האחרון עמדתי באולם שבו נחתמה מגילת העצמאות בתל אביב והבטחתי להביא את החוק הזה לממשלה, וכך אני עושה היום. לא ריככתי אותו ולא שיניתי בו פסיק. הבאתי את עקרונות החוק שאני מאמין בהם, אותם עקרונות שמופיעים במגילת העצמאות, אותם עקרונות שספגתי ברוח הציונות מאבי, ושהוא ספג מזאב ז'בוטינסקי ומבנימין זאב הרצל.

סביב חוק הלאום וגם סביב נושאים אחרים אני שומע לאחרונה אולטימטומים, תכתיבים, איומי פרישה ממרכיבים שונים בקואליציה - כך אי אפשר לנהל את המדינה. אנחנו צריכים להתמקד בחיזוק הביטחון מול גלי האיסלאם הקיצוני וסכנת הגרעין האיראני, בחיזוק כלכלת ישראל ובהגדלת רווחת אזרחיה - ולא באיומים. אני מקווה שראשי מפלגות הקואליציה יתלכדו ויפעלו ברוח זאת".

על החוק:

בקונגרס הציוני הראשון אושרה 'תכנית באזל' שלפיה מטרת הציונות היא "להקים בית לאומי עבור העם היהודי בארץ-ישראל..."; במגילת העצמאות הוכרזה המדינה החדשה כמדינה יהודית וכביתו הלאומי של העם היהודי; בשנת 2001 פורסמה אמנת כנרת, עליה חתמו אנשי ציבור מכל קצות הקשת הפוליטית, בה נקבע בסעיף הראשון כי: "מדינת ישראל היא ביתו הלאומי של העם היהודי".

על אף ההסכמה הרחבה בציבור הישראלי על הגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, מאפייניה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי מעולם לא עוגנו בחוקי היסוד של המדינה.

הצעת החוק מדגישה את הקשר המסורתי וההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל ואת הזכויות הלאומיות המוקנות לו כפי שבאות לידי ביטוי במגילת העצמאות: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית...לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו... מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה... זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' נובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר היסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי". צדקת דרכו של העם היהודי בארץ ישראל מבוססת על נדבך מדיני, לאומי והיסטורי וחלים עליו כל הכללים הנובעים מזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי.

נחיצותו של חוק-יסוד: ישראל – זהות המדינה, כמדינת הלאום של העם היהודי – מקבלת משנה תוקף, במיוחד בזמנים בהם יש המבקשים לבטל את זכותו של העם היהודי לבית לאומי בארצו, ואת ההכרה במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. עיגון אופייה היהודי של מדינת ישראל בחוק-יסוד, יאפשר להגיע בעתיד להסכמה רחבה בכינונה של חוקה שלמה ומקיפה.

לאורך החוק כלולים היבטים מעשיים המבטאים את היותה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי שלחלקם יש ביטוי בחקיקה קיימת: סמלי המדינה (בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, התש"ט–1949), שפתה, חוק השבות, קיבוץ גלויות, התיישבות יהודית, הקשר עם יהודי התפוצות, מורשת יהודית, לוח שנה עברי ומקומות קדושים.

על פי חוק זה, המשפט העברי ועקרונות מורשת ישראל ישמשו כמקור השראה למחוקק בקביעת דברי חיקוק ולבית המשפט בפירושם. המשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט מנחם אלון הגדיר זאת (בפס"ד ד"נ 13/80 אליעזר הנדלס נ' בנק קופת עם בע"מ ואח' פ"ד לה(2), 795): "הפנייה למערכת המשפט העברי כמקור השראה ראשי וראשון במעלה לפרשנותו של המשפט הישראלי, כאשר פנייה זו נעשית בעיון הראוי והזהירות הדרושה, לפי צורכי שעה ועניינו של החוק, תעניק למשפט הישראלי שורשים היסטוריים משלו, ותפתח סינתזה זו שבין מערכת המשפט העברית לבין מערכת משפטה של המדינה היהודית".

הקביעה לפיה מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית מלבד היותה יהודית, מעוגנת בסעיף 3 בהצעת החוק ושזורה כחוט השני בסעיפיו השונים, בהם אלה העוסקים בשפה, בשימור המורשת, בהתיישבות הקהילתית, בימי השבתון ובשמירה על המקומות הקדושים.

הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אברהם דיכטר וקבוצת חברי כנסת (פ/3541/18) ועל ידי חבר הכנסת אריה אלדד (פ/4096/18).