מעגל האלימות ממשיך להתרחב

היום מציינים את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, מנתונים שמפרסם ארגון ויצו עולה כי חלה עלייה דרסטית בכמות הנשים המותקפות בתקופה שאחרי לידה, 72 תיקים נפתחים בארץ בממוצע ליום, כמיליון איש נמצאים במעגל האלימות במשפחה בישראל.

25.11.2014 מאת: פורטל הכרמל והצפון
מעגל האלימות ממשיך להתרחב

72 תיקים בגין אלימות במשפחה נפתחים, בממוצע, מדי יום. כך עולה מנתונים שמפרסם ארגון ויצו, לרגל ה-25 בנובמבר, היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות נגד נשים. רק כאחוז אחד מתוך כ-200 אלף גברים אלימים, על פי הארגון, מגיע בסופו של דבר לעבור טיפול במרכזים למניעת אלימות במשפחה, בעוד רוב המשאבים מופנים לקורבנות.

בשנה האחרונה טופלו ברשויות ובמקלטים למעלה מ-7,000 נשים, על פי נתוני הארגון, ובסך הכל נפתחו באותה שנה 17,444 תיקים העוסקים באלימות במשפחה. בעשרת החודשים הראשונים של 2014 נרשמו כבר 18,912 תיקים שכאלו.

אתמול, התקיים דיון על שימוש בילדים כביטוי של אלימות כלפי נשים, בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עליזה לביא. הדיון התקיים לבקשת ח"כ זהבה גלאון וביוזמת מכון רקמן באוניברסיטת בר אילן, שאירח את קרן לוי המתגוררת בחו"ל ומרכז "אישה לאישה" , המקלט שתמך בקרן בטרם עזבו היא וילדיה את הארץ.

"ישי ושרה, ישי, ישי, ישי, ושרה, שרה, שרה! הילדים שלי! אני אמא בלי הילדים שלה", במילים רועדות שיתפה קרן לוי, אימם של ישי ושרה שנרצחו בידי אביהם לפני ארבעה חודשים.
 
קרן לוי הסבירה מדוע בחרה להגיע ארצה במיוחד לדיון בוועדה: "חשוב לי שכולם יזכרו את הילדים שלי. רציתי גם לדבר על תמיכה בקהילה. התמיכה שקיבלתי מהמשטרה והעובדים הסוציאליים במקלט, ומהשופטים במשך שנים, הייתה רבה וטובה. כשהייתי צריכה עזרה, כל אנשי המקצוע היו שם מלאי ידע ורצון ואכפתיות. בסוף עברתי לארצות הברית, וכששמעתי מה האבא עשה לילדים שלנו, נכנסתי לבור כל כך עמוק, לחושך כל כך חשוך וכבד, שחשבתי שאמות. אבל אני כאן. כשהתחלתי להבין את המציאות החדשה שלי חשבתי מה עשיתי? עשיתי מה שביקשו ממני. כשעברתי לארה"ב הייתה חסרה התמיכה שהייתה לי בארץ. לא היו אנשי הקשר שיקשרו ביני למקום שאליו שלחתי את הילדים שלי. זה משהו לא בסדר. חושבים שכשיש החלטה של בית משפט, זה הסוף של האלימות. צריך לדעת שאין סוף לזה".
 
יו"ר הוועדה ח"כ עליזה לביא: "ניצול תמימותם של ילדים לשם נקמה בנשים ופגיעה בהן היא פשע מפלצתי בלתי נתפס. חייבים לשים סוף לרצח ילדים. פעמים רבות האלימות מופנה רק כלפי האישה ולכן הרשויות אינן מזהות את המסוכנות לילדים. בעשור האחרון נרצחו 42 ילדים בידי קרובי משפחה וכל המערכת שהייתה אמורה להגן עליהם לא הצליחה למנוע זאת. ח"כ לביא דרשה מוועדת המשנה של ועדת השרים למאבק באלימות להכין תוכנית פעולה ולהציג ממצאים ראשונים בפני הוועדה בעוד חודש. "אין לנו זמן לבירוקרטיה. חייבים לעבוד יחד גם במקומות שברחנו מהם".
 
פרופ' רות הלפרין, ראשת מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן: "לפעמים עצימת העיניים של רשויות הרווחה והאכיפה, שאינן רואות את הקשר בין אלימות כלפי נשים לסיכון הפיזי לילדיהן היא בריחה מהתמודדות וממה שעלול להתפרש כסטיגמטיזציה של כלל האבות. זו לא סטיגמטיזציה של כל האבות, אבל כשהאב אלים כלפי אמא, הילדים בסכנה, לא רק בסכנה התפתחותית וחברתית אלא גם בסכנה קונקרטית לשלמותם הגופנית".
 
הילה רוס, גרושה, מעצבת תערוכות, ששניים מילדיה אינם מדברים אתה זה כשנתיים: "אביהם של הילדים ניתק אותם לא רק ממני אלא גם מהסבא והסבתא ומבני הדודים באמצעות מנגנון הסתה והשמצות, עד שהם התחילו להאמין שאני מקור כל הרוע. נגזלה מהם הזכות לגדול עם אמא מלווה ותומכת. זו אלימות כואבת יותר ממכות. כאב בלתי נסבל. למעלה משנתיים שהם חיים ללא אמא. הם נשלחים לקו החזית במאבק רגשי ופסיכולוגי".
 
סנ"צ מאיר ברקוביץ, רמ"ד נפגעי עבירה במשטרה: "הבעיה המרכזית היא שיש פאזל, כשכל אחד מהגורמים המקצועיים עושה כמיטב יכולתו והבנתו אבל אין יכולת לחבר את כל חלקי המידע. לאחר מותה הטרגי של הילדה רוז פיזם גיבשנו הצעת חוק להעברת מידע בין הרשויות. ההצעה שכבה בצד שנתיים ורק בשבוע שעבר עברה לוועדה לזכויות הילד, לחקיקה".
 
מועאוויה כבהה, משרד הבריאות: "15 שנה הייתי פרמדיק. טיפלתי לא אחת בילדים ואמהות שנרצחו. גם במשפחת פוגל שנרצחה בידי מחבלים וגם בילדי משפחת הקצין שרצח את ילדיו בהוד השרון. גבר אלים זה מחבל בפוטנציה. אין הבדל בתוצאה. אל תעשו צעדה שקטה לזכר הילדים הנרצחים, תעשו צעדה צועקת. אני הרחתי את הדם. כפפות משי לא יעזרו. צריך להגדיר אלימות כטרור. אין הבדל בין טרור פלשתיני לאלימות גברים. אולי הגיע הזמן לרתום גם גברים כמוני למאבק נגד אלימות. אל תישארו לבד במאבק הזה".

תגובות

מומלצים