מלח מצמיא? ממש לא בטוח

אולם המחקר שנערך באונ' חיפה, לא מצא שום תימוכין להנחה זו, ציין פרופ' מיכה לשם מהחוג לפסיכולוגיה, שערך את המחקר.

על פי התפיסה הרווחת, צריכה של מלח תגרום לנו לצמא ולשתייה מוגברת, כדי להחזיר את האיזון של מינראלים בגוף. לדבריו של פרופ' לשם, הנחה נוספת שמתווספת להנחה הראשונה היא שבגלל תחושת הצמא הגדולה, ולאור ההעדפה של רבים מאיתנו לצרוך משקאות בעלי ערך קלורי רב – משקאות ממותקים או אלכוהוליים – צריכת מזון מלוח מביאה למעשה גם לעלייה בצריכת קלוריות ובאופן עקיף – להשמנה.

אולם לדבריו של פרופ' לשם, למרות התחושה ש"ברור" שמלח מגביר שתייה, קשר זה לא נחקר בתנאים המדמים  אכילת מזון עתיר מלח, כגון מתאבנים מלוחים.

לפיכך, במחקר הנוכחי, בו השתתפו 58 סטודנטים, ביקש החוקר לבדוק את ההשפעה של מלח במזון מוצק. הנחקרים הגיעו אחת לכמה ימים, לאחר שעתיים שבהם לא אכלו או שתו דבר מלבד מים ולא עישנו. בכל יום הם טעמו אגוזים – פעם אחת אגוזים מסוכרים, פעם אחת  מלוחים ופעם אחת ללא תוספת.

הם דרגו  את מידת הצמא שלהם ולאחר כשעתיים, בהם ענו על שאלונים שונים, הם גם קבלו בקבוקי מים, כשכל אחד יכל לשתות כמה שרצה.הממצא המרכזי היה שמידת הצמא וכמות השתייה בפועל לאחר אכילת האגוזים המלוחים לא היו שונים מלאחר האגוזים המתוקים או הלא מלוחים.

בכדי לבחון עוד יותר לעומק קשר אפשרי זה, בחרו החוקרים ב-10 הסטודנטים ו-10 הסטודנטיות שצרכו את כמויות המלח הגדולות ביותר (4.4 ג' ו3.7 ג' מלח בהתאמה) וביקשו לדעת האם בקרב קבוצה קטנה זו נמצא קשר לצמא ולשתייה, אולם גם כאן לא נמצא קשר כזה. כלומר, גם מי שצרך כמויות גדולות של מלח לא שתה בצורה חריגה אל מול האחרים.

מלבד ההשלכות המדעיות לגבי איזון המלחים והנוזלים בגופינו ובתזונה, סיכם פרופ' לשם כי "על פי הממצאים, בעלי פאבים יכולים להוריד את כמות המלח מחטיפי הבאר שלהם, מבלי להתפשר על מכירת  המשקאות ובריאות לקוחותיהם".