מחקר גנטי בינלאומי מאשר את ההיסטוריה של הדרוזים

כך עולה ממחקר חדש שנערך ע"י צוות חוקרים בראשותם של  פרופ' גיל עצמון מהחוג לביולוגיה של האדם באונ' חיפה, פרופ' ג'מאל זידאן מבית החולים זיו בצפת ופרופ' איתן פרידמן משיבא.

"מחקר זה הוא המחקר הגנטי הראשון שמצא כי מקורם הגנטי של בני העדה הדרוזית הוא במאה ה – 11 לספירה", אמר פרופ' עצמון.

ממצא גנטי זה תואם את האמונה של העדה הדרוזית  לגבי מקור העדה. באופן מסורתי מאמינים הדרוזים שמקור העדה שלהם הוא במאה ה -11 בתנועה דתית מחודשת תחת שלטונו של  הח'ליף הפאטימי השישי שבמצרים. כיום, ברחבי העולם חיים כמיליון וחצי דרוזים אשר רובם מתגוררים בסוריה ולבנון והיתר בישראל וירדן. על פי המסורת הדרוזית, הנישואים מתקיימים רק בתוך הקהילה הדרוזית.

לטובת המחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת: European Journal of Human Genetics - Nature וביקש לבדוק האם לדרוזים החיים כיום מאגר גנטי דומה ואם כן, מתי החל להתגבש מאגר גנטי זה התגבש צוות בינלאומי של חוקרים.

אל צוות החוקרים הראשי, פרופ' עצמון מהחוג לביולוגיה של האדם באוניברסיטה ומהמחלקות לרפואה וגנטיקה בפקולטה לרפואה ע"ש אינשטיין בניו-יורק, פרופ' זידאן מנהל המחלקה האונקולוגית בבית החולים זיו בצפת, והפקולטה לרפואה בגליל, אוניברסיטת בר-אילן ופרופ' איתן פרידמן מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, הצטרפו ד"ר דן בן אברהם מהמחלקות לרפואה וגנטיקה בפקולטה לרפואה ע"ש אינשטיין בניו-יורק, ד"ר שי כרמי מהפקולטה למדעי המחשב באוניברסיטת קולמביה בניו-יורק, ד"ר טייסיר מארי מהחברה לפיתוח הגולן.

במחקר השתתפו 120 נבדקים מארבעים משפחות. 20 משפחות מהכפר בית ג'אן הנמצא בגליל העליון ו 20 משפחות ממג'דל שאמס הממוקם בגולן. המשפחות נבחרו על פי המקור של המשפחה המורחבת, בהתבסס על שמות המשפחה ומידע שעבר בע"פ מדור לדור. מכל משפחה נבדקו אמא אבא ובן. כל אחת מהמשפחות שהשתתפו במחקר, הגיעה מחמולה אחרת כדי שהמדגם יהיה ייצוגי ולא תהיה קרבה משפחתית מדרגה ראשונה או שניה לנבדקים אחרים במחקר. כל המאפיינים הללו חיזקו בצורה משמעותית את הדיוק הגנטי של המחקר.

"במחקר זה שילבנו נתונים שפורסמו על דרוזים מלבנון ומהכרמל ועל אוכלוסיות שונות כדי לבדוק את המבנה הגנטי של האוכלוסייה הדרוזית ביחס לאוכלוסיות אחרות", אמר פרופ' זידאן.

מהממצאים התברר כי בני העדה הדרוזית אכן חולקים דמיון גנטי גבוה, שמבדיל אותם בצורה משמעותית מבני קבוצות ועדות אחרות במזרח התיכון. כאשר הלכו אחורה בזמן לבדוק מתי החל דמיון גנטי זה, הגיעו החוקרים למאה ה-11, לפני כ-22-47 דורות (יש חילוקי דעות לגבי משך זמן של דור). בתקופה זו נוצר "צוואר בקבוק" גנטי, כלומר מקורות גנטיים של צאצאים רבים הגיעו לסופם, הקהילה הצטמצמה והפרטים באוכלוסייה הפכו יותר דומים זה לזה מבחינה גנטית.

לדבריו של פרופ' עצמון, ממצאי המחקר שלהם מצמצמים את "אבות" העדה הדרוזית לכמה מאות משפחות, שהחלו במאה ה-11 את העדה הדרוזית. עוד מצאו החוקרים כי לאורך 1000 השנים שחלפו אכן לא מצאו עדויות לכניסה של גנים חדשים למאגר הגנטי של הדרוזים – כלומר, אכן לא הייתה כניסה של קבוצות חיצוניות לעדה זו. החוקרים אף מצאו עדויות לשוני גנטי בין האוכלוסיות של הדרוזים באזורים השונים: לבנון, גליל, גליל עליון והכרמל, מה שמחזק את העדות לכך שהחתונות התקיימו רק בתוך החמולות.

כשהלכו עוד אחורה בזמן, מצאו החוקרים ממצא מעניין נוסף. מתברר כי 500 שנים לפני תחילת הדת הדרוזית בסביבות המאה השישית לספירה, כבר עם הולדת האסלאם, החלה להתגבש קבוצה גנטית, שהיוותה את הבסיס הגנטי לאבות העדה הדרוזית.

על פי המחקר, הגנום הדרוזי דומה ברובו לגנום של אוכלוסיות ערביות  אחרות מהמזרח התיכון. כמו כן, נמצאו בגנום הדרוזי  מעט אלמנטים גנטיים מאירופה, ממרכז דרום אסיה (אזור איראן) ואפריקה. "הצעד הבא שלנו הוא לנסות ולזהות את המרכיב הגנטי של מחלות הנפוצות במגזר זה תוך שימוש במבנה המשפחתי המסורתי, מחקר שיאפשר פענוח של הבסיס הגנטי למחלות גנטיות רגילות וכן מידע על מחלות שלהן יש גם בסיס גנטי כמו סרטן וסוכרת. כמו כן אנו מתכננים מחקרים עתידיים דומים על אוכלוסיות מוסלמיות ונוצריות בארץ", סיכם פרופ' פרידמן.