נשים חוששות להרוויח כסף

שים נרתעות מלשאוף להרוויח כסף ומלהיות המפרנסות העיקריות בבית, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. עוד מצא המחקר כי נשים מעדיפות לבצע משימות רבות במקום עבודתן ללא תמורה וללא קבלת קרדיט – דבר שגברים כמעט לעולם לא יעשו. "המנגנון התרבותי בארץ מכתיב מצב שבו נשיות מזוהה עם טיפול ולכן נשים מראש מוותרות על תחרותיות ואסרטיביות. במצב כזה נשים ניגשות למשא ומתן על מקום עבודתן מעמדה נחותה, מתנצלת ומוקירות תודה על שבכלל מסכימים להעסיק אותן". אמרה ד"ר עמליה סער, ראש החוג לאנתרופולוגיה, שערכה את המחקר.

במשך עשור ביצעה ד"ר סער תצפיות משתתפות וראיונות עומק עם כמאה נשים ישראליות אשר השתתפו בקורסים להעצמה כלכלית, במטרה לבדוק כיצד ניתן להעלות את יכולת ההשתכרות שלהן. במהלך המחקר התברר כי הנשים, למרות רצונן להשתכר ולהרוויח כסף, מפחדות להעמיד דרישות כספיות, ויותר מכך – מפחדות ולא מעוניינות להיות המפרנסות העיקריות. לדבריה של החוקרת, התנהגות זו נובעת מתהליכי סוציאליזציה.

"תפקידה הטבעי של האישה אינו להיות המטפלת, אך החוזה המגדרי שנוצר כאן מכתיב שהאחריות הראשונית של הנשים היא טיפול וקיום הבית, ושל הגברים - פרנסה.

במציאות הזאת הנשים מתעלות את החרדות שלהן לשלום הילדים והבית, לעומת החרדות המרכזיות של הגברים שהן כלכליות . שוק העבודה הוא שוק תובעני וכשפרנסת הבית הופכת להיות אחריות משנית נוצר חוסר מוטיבציה מראש.

האישה מוכנה רגשית לכך שפרנסת המשפחה היא לא על כתפיה, וגם אם היא שותפה פעילה בפרנסה, הרי שהיא המפרנסת המשנית ולא הראשית. בניגוד לגבר שרואה במטרה להרוויח 15,000 ₪ תמריץ – האישה תראה בזה משהו מבהיל", אמרה ד"ר סער.

לדבריה, את העובדה כי אין שום דבר "טבעי" בכך שהתפקיד הנשי הוא תפקיד טיפולי אפשר לראות בקרב מהגרי ומהגרות העבודה: מהגרות עבודה עוזבות את ילדיהם, לעיתים לשנים רבות, מתוך הבנה שתפקידן המרכזי בסיטואציה שנוצרה הוא לפרנס את ילדיהן. במקביל, מהגרי עבודה רבים בישראל עובדים כמטפלים – כלומר אין בטיפול שום דבר "נשי", מלבד המוסכמות החברתיות.

ממצא נוסף שעלה במחקר הוא הנטייה של נשים "לתרום" למקום העבודה. מה שנחשב להגדלת ראש עבור גברים, נשים יבצעו ללא שאיפה לקבלת קרדיט, וגם במקרה זה במקום לדרוש תמורה הולמת, הנשים מעדיפות להגדיר את מאמציהן כתרומה למקום העבודה או עשייה מתוך אהבה. "התנהגות זו פוגעת בסיכויי הקידום של נשים משום שמנהל שצריך להחליט את מי לקדם לא יזכור חסד לאישה ש'תרמה' את ימי השישי שלה במשך חודש למשרד, אבל כן יזכור את הגבר שדאג לקבל עבור זה קרדיט", אומרת החוקרת.

הדרך לשינוי המצב, לטענתה, מצריכה מודעות ושיתוף פעולה של החברה כולה. נשים וגברים כאחד צריכים לעבוד פחות ולתת ביטוי משותף לצרכי המשפחה בשעות ובצורת העבודה שלהם. הפתרונות שמציעים מקומות העבודה צריכים להתחשב בצרכי המשפחה וההורים ולא להניח שרק האם מתנסה ב"קונפליקט תפקידים".

בנוסף, על הנשים עצמן להיות מודעות לערכן ולהתעקש לקבל הכרה הולמת: "נשים בכלל צריכות ללמוד לכוון את עצמן יותר נכון. אנחנו צריכות ללמוד לקרוא את הסיטואציה שבפניה אנו עומדות על מנת לדעת אם מה שאנחנו תורמות למקומות העבודה ייזכר לנו ביום ההחלטה על קידום או לא".