הילדים מחרימים אותי

מה עושים זוגות מתגרשים כאשר הילדים תומכים באחד הצדדים?

לפני מספר ימים פנתה אלי אישה שנמצאת בהליכי גירושין בבית המשפט וביקשה לקבוע גישור עם ילדיה שהפסיקו לטענתה לדבר עימה. "הם ממש מחרימים אותי" היא אמרה בקול שבור. כאשר ביקשתי ממנה להסביר מדוע הילדים לא מדברים איתה, היא אמרה שני דברים סותרים.

ראשית היא אמרה שמאז שתיק הגירושין שלה ושל בעלה הגיע לבית המשפט, הילדים הפסיקו לדבר איתה ובעצם לקחו את הצד של האב. שנית היא אמרה שהיא לא מבינה מדוע הם לא מדברים איתה. מבחינתה- הריב המשפטי על הרכוש אינו קשור לילדים (כולם כבר בוגרים וגרים מחוץ לבית) והיא לא רואה שום סיבה מדוע הילדים בכלל צריכים להיות מושפעים מהוויכוח הכספי בין הוריהם.

אני מתורגל לכך שאנשים שנקלעים להליכי גירושין ומגיעים לבית המשפט, מאבדים את חוש הכיוון ובמקום לפעול למען הדברים החשובים להם באמת: יציבות, ביטחון, הילדים, הכבוד וכ'ו, הם מתעקשים לריב עם בן הזוג שלהם על חלוקת הכסף מבלי לקחת בחשבון את הנושאים האחרים.

עיוורון זה גורם תמיד לכך שבמקום לריב על הדברים שבאמת חשובים, הצדדים רבים על הסכום הכספי שהם חושבים שיפצה אותם, יגרום להם להרגיש חזקים ובו זמנית יגרום לצד השני (אותו אהבו עד לפני כמה רגעים), לסבל ועוגמת נפש. לצערם של שני הצדדים, מאחר והצד השני פועל וחושב כמוהם- שניהם יוצאים מופסדים באותה מידה.

אז איך יכולה הגברת לחזור ולדבר עם ילדיה?

בשיחה הסברתי לאותה אישה אבודה, שאין דרך להפריד בין הקשר עם ילדיה למלחמה בבית המשפט. פשוט לא ניתן לצפות מילדים (ולא משנה בני כמה הם), לראות את הוריהם נלחמים זו בזה ולהישאר בלתי מעורבים. הדרך היחידה להתמודד עם הליך גירושין בו מעורבים גם הילדים, היא בגישור גירושין.

רק בהליך זה ניתן לתת משקל גם להיבטים הכלכליים והטכניים של הפרידה וגם למערכות היחסים והרגשות בין בני המשפחה. כל עוד תמשיך האישה לפעול בבית המשפט ותייצר הפרדה מלאכותית בין הטכני לרגשי, ימשיכו החרמות והנתק מילדיה רק יגדל.

נדב נישרי, מגשר- מנכ"ל קבוצת יחד גישור המספקת שירותי גישור גירושין בכל רחבי הארץ וחבר לשכת המגשרים בישראל.