ח"כ עבדאללה אבו מערוף נאום שורשים

"בחודש דצמבר 1970 ישבתי עם אמי, זיכרונה לברכה, בביתנו הצנוע והישן בכפר ירכא שהוא קיים עד עכשיו כפי שהיה, וחכינו לחזרתו של אבי, זכרונו לברכה, מבית המשפט, שבו התנהל דיון בעניין הפקעת אדמתנו.

כשאבי נכנס הביתה ראיתי שהוא אינו מצליח להסתיר את הדמעות שלו, ואמר בקול חנוק ונמוך : גנבו אותה, הפקיעו את האדמה שלנו, אדמתנו אשר ירשנו ועברה במשפחתנו דורות רבים.

הפקעת האדמה הייתה לאחר מאבק ממושך שניהל אבי נגד הפקעה זו ובידו טאבו על שמו שהוריש לו סבא שלי המנוח השיח' מוחמד אבו מערוף, זה הכינוי שהיה לסבא שלי בכפר ובאזור היות ועשה רק טוב לאנשים, אבו מערוף פירושו אדם שעושה טובות לאנשים.

אני גם זוכר שבאותו יום אבא אמר: הרי אנחנו עדיין מעבדים את האדמה שלנו, חורשים וזורעים אותה, ובה צומח זעתר ועלת, לא הקרן קיימת לא ההמנותה ולא מקרקעי ישראל שותפים לי בירושה עליה.

אז הרהרתי ביני לבין עצמי:ייתכן שאבא היה צריך לענות לשופט לפי אמונתו הדתית: "אדוני השופט זו אדמה שלי ושייכת רק לי ואפילו אני זוכר את זה מלפני יותר מאלפיים שנה בגלגולי הנישמות שלי שקיימים מאז בריאת העולם."

או שיגיד:" אדוני השופט, הרי בני הגדול הוא בצבא (في الجيش), אז למה אתם מקפחים אותי, ועל מה ועל מי הבן שלי מגן?! גזלתם את אדמותיי ואת הפרנסה שלי... אבל כנראה אבי זכרונו לברכה, לא הבין את המשמעות, או שלא ידע שכך היה צריך לדבר בפני השופט, וכנראה שהייתה לו דרך חשיבה אחרת ובהקשר הזה ובצל המצב הכלכלי הקשה שהיה אז התחלתי להבין שישנה מציאות שצריך לשנות.

מציאות של קיפוח, אפליה גם חברתית וגם מעמדית וגם לאומית, יש  אי צדק, אשר נמשך עד היום, אבל עם יותר גזענות ויותר נקמנות והתעללות בכל הערבים אזרחי המדינה, שנקראים כאן גויים.

ללא שום קשר ולא חשוב אם הגוי הזה משרת בצה"ל או לא. אפילו מי שמשרת מצפצפים עליו יותר, והעידה הערבית הדרוזית שאני אחד ממנה שהיא חלק בלתי נפרד מהעם הערבי והעם הערבי הפלסטינאי היא דוגמה לכך כן אנחנו חלק בלתי נפרד מהעם הערבי הפלסטינאי نحن عرب اقحاح, זו עובדה היסטורית ,דתית גם חברתית ותרבותית לשונית וגם לאומית.

לכן האמירה של הממשלות השונות ושל שר החוץ לשעבר שזכויות מותנות בחובת, היא אמירה הזויה לחלוטין ונוגדת כל עקרונות ויסודות כבוד האדם וחירותו, ונוגדת כל החוקים והאמנות הבינלאומיות שנוגעות בזכויות אזרחים.

השאלה המהדהדת, מה הם הזכויות שקיבלה העידה מול חובת השירות?! הרי את החובות נותנים, ובתמורה מקבלים:

הפקעת אדמות ממושכת, ועד היום נגזלו והופקעו 80 עד 90% מאדמות הכפרים הערבים הדרוזים, באמצעים לא צודקים כולל שימוש בכוח ואכזריות,  וכולנו היינו עדים  איך השוטרים תקפו את  השיח'ים של דליית אלכרמל ועוספיה שהיגנו על אדמותיהם עם תמונות שתיעדו את המקרה, ואפילו יש בידי מסמך שבו משרד ראש הממשלה נותן את האור הירוק להשתמש בכוח נגדם.

אני אמשיך להגן על אדמותינו כמו שפעלתי תמיד לפני הגעתי לכנסת. وبأسناني سأحمي كل شبر من ثرى وطني بأسناني.

אדוני היושב ראש! כנסת נכבדה, מה מאפיין את הכפרים הערבים הדרוזים: שהם כפרים ברמה סוציואקונומית ירודה וגרועה מהרבה כפרים ערבים אחרים, וכמובן לא אשווה עם המגזר היהודי כי זה רחוק עשרות שנים משם.

רמת ההשכלה בכפרים אלו לא מן הגבוהות והשיגי הבגרות נמוכים מחייבים שיפור רציני האבטלה וחוסר מקומות עבודה, במיוחד אצל נשים וצעירות מן הגבוהות ביותר במדינה.חוסר תשתיות בכפרים, חוסר תוכניות בניה ואי הרחבת המתאר, ואי מתן התירי בניה.

אי מתן חלקות בניה ומגורים לזוגות צעירים, ואם נותנים אז נותנים בכמות מזערית עם מחירים גבוהים שאי אפשר לעמוד בהם.

כל מה שהזכרתי הוא מצב כרוני קיים וממושך כתוצאה של מדיניות האפליה הגזענית. והיום אנו עדים למשבר מתמשך של הרשויות הערביות הדרוזיות אשר דורשות את התקציב שמגיע להם על פי חוק, אבל לא רק שאין אוזן קשבת בממשלה, אלה מתעלמים מכל הדרישות הצודקות ומהמשבר הקיים, גם הצעתי הדחופה שהגשתי לדון בעניין זה מעל במת הכנסת נדחתה.

אנחנו ברשימה המשותפת נפעל בכל כוחנו ויכולתנו כגוף אחד בכנסת ומחוץ לה למען מתן זכויות מלאות לכל הרשיות המקומיות במגזר הערבי בכלל.

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה! נחזור לאותו יום שנחרט בזיכרוני, היום שבו ראיתי את דמעותיו של אבי המנוח וחשבתי לעצמי כנער בן ,14 מה הלאה?!

ואחד הדברים הראשונים שעלו בדעתי הוא שאני לא אלך לצבא, ואכן כך היה.גם ישר ידעתי והבנתי שזה לא מספיק, הבנתי שצריך לשנות מציאות כואבת, ולשנות את התפיסה הקיימת בכל העולם: עולם העוני, אי השוויון, הקיפוח, אי הצדק החברתי והגזענות.ואני זוכר  כשמדי פעם בקיץ הייתי מגיע לעכו למכירת תיאינים שהייתי קוטף עם השחר, שמעתי את המילים: "מה אתה עושה כאן ערבי מלוכלך".

אז גם הבנתי שישנה תרבות גזענית, ולא לקח לי הרבה זמן להבין שזו אחד מביטוייה האידיולוגים של הציונות.

כל זה נתן לי להבין שמקומי הוא המפלגה הקומוניסטית היהודית- ערבית שאליה הצטרפתי בשנת 1974, היות ונכנסתי לעשייה פוליטית למען חיים אחרים ועתיד טוב לכולם רציתי ללמוד אז יחסים בין לאומיים וכלכלה, אבל המפלגה הציעה לי מלגה ללמוד רפואה בברית המעוצות, והנימוק של מזכ"ל המחוז אז החבר ג'מאל מוסא, זכרונו לברכה, היה שבירכא אין אף רופא, הרי השלטונות לא נותנים לנו ללמוד וירכא צריכה רופא שיחזור לשרת את התושבים, קיבלתי את החלטת המפלגה ונסעתי ללמוד בעיר האהובה עליי עד היום, לנינגרד.

סיימתי את לימודי הרפואה בהצטיינות ב 1986 ולאחר הסטאג' קיבלתי רישיון לעסוק ברפואה ממשרד הבריאות ולאחר מכן סיימתי התמחות באורולוגיה וגם תואר (פי- אץ'- די), בשנת 1994 גם בלנינגרד, כעת תישאל השאלה?!

מה גורם לרופא מצליח  בעבודתו, ואוהב את מקצועו, מסור, ואהוב על המטופלים, לוותר על כל זה ולעבור לפוליטיקה?! הרי בעשייה הפוליטית אני נמצא מאז 1974, וכעת ממשיך בזירת הכנסת בכדי אכן לחולל את השינויים, ולשנות את התפיסה הפוליטית הקיימת

אני כאן על מנת להיאבק למען שלום צודק מבוסס על שתי מדינות, ישראל ופלסטין, ועל גבולות הרביעי ליוני 1967 ושתי בירות ירושלים המערבית והמזרחית וליישם את החלטות האום בנוגע לפליטים הפלסטינאים העקורים מאדמותיהם, כולל זכות השיבה ועקירת כל ההתנחלויות מהגדה המערבית, ונסיגה כוללת מרמת הגולן הסורית הכבושה, וכמובן פירוק כל ההתנחלויות שם.

אני כאן למען דמוקרטיה במובנה האוניברסלי ויישומה בכל תחומי החברה והמדיניות, נגד סכנת הפשיזם, ולהגן באיתנות על מעמדו וכבודו וחסינותו של בית המשפט העליון וזאת על אף שאני חולק על לא מעט מההחלטות שלו.

אני כאן להיאבק נגד הגזענות עד מחיקתה ואף הכחדתה, כולל מעשי הוונדליזם הגזעניים תחת כותרת תג מחיר, ולהיאבק נגד מדיניות האפליה הממושכת והגזענית כלפי האוכלוסייה הערבית, נגד הריסת הבתים, למען השגת פתרון כולל ושלם וצודק לכל משבר הדיור במגזר הערבי, ולמען החזרת הקרקעות שהופקעו לבעליהם הלגיטימיים

אפעל למען ביטול חוק גיוס חובה המוטל על פני העידה הדרוזית והפיכתו להיות בחירה לפי רצון וראיית כל אחד, הרי זה עוול מתמשך לא צודק ולא אנושי כלפי בני העידה, ואנחנו עדים שבכל הרכבת ממשלה מבטלים בעיסקאות פוליטיות את גיוס החובה לחרדים, אני לא מתנגד לזה בנוגע לחרדים, אבל זה גם ניתן בקלות לבצע כלפי בני העידה הדרוזית ולהפסיק את מדיניות הפרד ומשול, ובכלל אני נגד התרבות והתובנה של השרשת התרבות הצבאית בחברה ונגד הפיכתו של הצבא לפרה קדושה.

אפעל למען שוויון מלא לאומי ואזרחי לכל האזרחים הערבים בישראל.
אפעל למען הפרדת הדת מהמדינה.
אפעל למען פירוק המזרח התיכון מהנשק הגרעיני כולל בישראל, אפעל למען הצטרפותה של ישראל  לאמנות הבין לאומיות בעניין, ואפעל להפסקת השיח הדמגוגי ושטיפת המוחות של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעניין סכנת הגרעין האירני שבו הוא מטעה את האזרחים ודוחק לטמיון את העניינים החשובים במדינה והם.

אי יישום השלום הוא הסכנה לישראל ולכל עמי האזור 
אי יישום הצדק החברתי הוא הסכנה על החברה,
אי הצלת מערכת הבריאות מקריסה, היא הסכנה הגדולה על החברה והמדינה.
אי יישום הדברים  האלו ואי יישום עוד הרבה דברים, הם הסכנה האמתית לקיומה של המדינה.

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה.

הדרך ליישם את התוכנית הינה דרך הבנת העיקרונות שבאו לביוטי במניפסט הקומוניסטי שייצא לאור בשנת 1848, שקראתי אותו בשנת 1974 מצאתי בו את חמשת הממים עוד הרבה זמן לפני שז'בוטינסקי, שאני לא מחסידיו, הזכיר אותם שהם:  מזון מעון מלבוש מרפא ומורה ולכן התשובה היא סוציאליזם שבו העם הוא הריבון.

הלאמה ולא אקמול להצלת מערכת הבריאות,דיור בר השגה לכל התושבים, ביטול המע"מ והורדת מיסים, הלאמת הבנקים וכל משאבי הטבע, ביטול חוק ההסדרים שהוא חוק הסדר עסקים ועסקאות של הממשלה, הבטחת פנסיה ראויה והחזרת קרנות הפנסיה לחסות המדינה ולא להשאירם הפקר בידי הטייקונים, החזרת גיל הפרישה לגיל  65 לגברים ו 60 לנשים, קצבת הזיקנה של הביטוח לאומי תהיה 60% משכר המינימום.

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, אני בן אדם ולא שונא בני אדם:انا لا اكره الناس  ولا اسطو على احد. ولكن حذاري من جوعي ومن غضبي.אני מודה לכל מי שטרח ועשה כדי שאני אגיע לכאן למפלגה ולחזית ולחברי הכנסת לשעבר:

תמר גוז'נסקי,
מחמד ברכה,
עיסאם מח'ול
ד"ר עפו אגבריה
וד"ר חנא סויד,
לאנשים שהצביעו לרשימה המשותפת.

תודה מיוחדת לאחים ואחויות שלי ולדמעותיו של אבא המנוח,, לחברי היקר ד"ר עארף סלאמה, למזכ"ל המפלגה מוחמד נפאע .
אני מתחייב להיות נאמן ומסור לשליחות ואמשיך את דרכם של חברינו שהלכו לעולמם
תאופיק טובי
מאיר וולנר
תאופיק זיאד
וכפי שאמר המשורר סמיח אלק'אסם שהלך לעולמו לפני 9 חודשים: منتصب القامة امشيלבסוף אני חייב לצטט מספרו של ניקולאי אוסטרובסקי האהוב עליי כיצד נת ח ש לה הפלדה "הנכס היקר ביותר לאדם הוא החיים, וזה ניתן לו רק פעם אחת, ולחיות צריך ככה שלא יהיה מכאיב ומצער בעד השנים שחלפו ללא מטרה, ושלא יהיה צורך לבעור מבושה בעד העבר הבזוי והעלוב. ובמותו יוכל האדם לומר: שכל החיים וכל הכוחות ניתנו והוקדשו למען העניין הנשגב ביותר- למען שחרור האנושות."