רוצים לזכור יותר טוב?

מחקר חדש! פורסם לאחרונה בספרות המדעית, לקראת מבחני סוף סמס' מחקר של ד"ר מיכל איכט מהמח' להפרעות תקשורת בפקולטה למדעי הבריאות וד"ר יניב ממה מהמח' למדעי ההתנהגות באוני' אריאל לשיפור ביצועי הזיכרון:

רוצים לזכור מה שלמדתם? חומר כתוב אמרו בקול רם, אך מה ששמעתם עדיף לכתוב

קריאה בקול של החומר יעילה ביותר כאשר לומדים חומר כתוב (למשל מתוך מחברת או ספר). כתיבה של החומר יעילה ביותר כאשר לומדים חומר נשמע (כמו הרצאה או שיעור פרונטלי)

באוניברסיטת אריאל הצטרפו למאמץ המחקרי הזה - החוקרים ד"ר יניב ממה מהמח' למדעי ההתנהגות וד"ר מיכל איכט מהמח' להפרעות תקשורת בפקולטה למדעי הבריאות  והם בודקים כיצד ניתן להגיע להישגי זיכרון טובים יותר, הן בקרב ילדים והן בקרב מבוגרים.

החוקרים מתמקדים בטכניקה פשוטה ויעילה שנקראת "אפקט ההפקה" (Production effect). אפקט זה מתאר יתרון משמעותי בזיכרון, בסדר גודל של כ-20%, למילים שאנו קוראים בקול רם לעומת מילים שאנו לומדים באמצעות קריאה דמומה (ללא קול) בלבד. האפקט תואר לראשונה עבור מילים המוצגות באופן חזותי. בניסוי הקלאסי, מילים כתובות מוצגות בפני המשתתפים, בזו אחר זו. המשתתפים לומדים חלק מן המילים באמצעות הפקה קולית (אמירתן בקול), וחלק באמצעות קריאה בלבד.

מחקרים רבים מצאו כי הפקה של מילים באמצעות קריאתן בקול משפרת את הזיכרון באופן משמעותי ביחס לקריאה דמומה. קריאה בקול נמצאה יעילה יותר גם ביחס לסוגים אחרים של הפקות, למשל אמירת המילים בלחש, הקלדתן, או כתיבתן. שיפור הזיכרון למילים שנאמרות בקול נמצא גם בקרב קשישים, וגם בקרב ילדים צעירים (בני חמש שנים).

אפקט ההפקה מוסבר בכך שאמירת מילים כתובות, מערבת מספר גדול של תהליכי עיבוד, בכמה חושים שונים:

1. ראיה - תהליך עיבוד חזותי של קריאת המילה.

2. תחושה - תהליך עיבוד תנועתי של היגוי המילה (תנועת אברי ההגייה).

3. שמיעה - תהליך עיבוד שמיעתי של האזנה למילה בעת אמירתה בקול. המספר הגדול של תהליכי העיבוד בחושים השונים מקנה יתרון למילים שנאמרו בקול על פני מילים שנקראו ללא קול. מילים שנלמדו באמצעות קריאה דמומה (ללא קול) עוברות תהליך עיבוד בודד בלבד בחוש אחד (תהליך חזותי – קריאה), ולכן נזכרות בצורה פחותה.

לאחרונה, ד"ר ממה וד"ר איכט הרחיבו את המחקר בנושא אפקט ההפקה גם לחוש השמיעה. והם השמיעו לנבדקים את מילות הלמידה (במקום להציג מילים כתובות). דרך זו דומה ללמידה שמיעתית המתרחשת בתדירות גבוהה בחיי היום-יום, למשל בעת האזנה לשיעור או להרצאה, או הקשבה לתכנית רדיו. בסדרת ניסויים, חלק מהמילים נלמדו באמצעות הקשבה בלבד, חלק באמצעות הקשבה ואמירה בקול, וחלק באמצעות הקשבה וכתיבה (בתנאי זה הנבדקים שמעו את המילה ורשמו אותה על פתק, שנלקח מהם מייד לאחר מכן). בעת המבחן, התבקשו הנבדקים להיזכר במילות הלמידה לשלוף אותן. באופן מפתיע, בניסויים אלו (כאשר המילים הוצגו באופן שמיעתי), כלל לא נמצא יתרון למילים שנאמרו בקול בעת הלמידה, אלא דווקא למילים שנלמדו באמצעות כתיבה. כלומר, בעת למידה שמיעתית של המילים, דווקא כתיבתן שיפרה את ביצועי הזיכרון.

גם במקרה זה, הכמות הגדולה של תהליכי העיבוד בחושים השונים מסבירה היטב את הממצאים. למידה באמצעות הקשבה בלבד מערבת תהליך עיבוד בודד וחוש יחיד (שמיעתי). למידה באמצעות אמירה בקול כרוכה בשני תהליכי עיבוד בשני חושים:

1. תהליך עיבוד שמיעתי – האזנה למילה.

2. תהליך עיבוד תנועתי של היגוי המילה. אמנם המשתתף בניסוי גם שומע את עצמו אומר את המילה בקול, אך במקרה זה אין מדובר על תהליך עיבוד נוסף ונפרד, שהרי תהליך שמיעתי חל כבר בעת ההקשבה הראשונית למילה, בשלב הלמידה. לעומת זאת, כתיבת המילה מערבת שלושה תהליכי עיבוד נפרדים ושלושה חושים: 1. שמיעה - תהליך עיבוד שמיעתי של האזנה למילה. 2. תחושה - תהליך עיבוד תנועתי של כתיבת המילה (תנועת היד).

3. ראיה - תהליך עיבוד חזותי של קריאת המילה (בעת כתיבתה). שוב, הכמות הגדולה של תהליכי העיבוד בחושים השונים מסבירה את ממצאי המחקר. ממצאי המחקר פורסמו לאחרונה בספרות המדעית (Memory, 2014).

ניתן לסכם ולקבוע כי כאשר יש ללמוד חומר שהוצג באופן חזותי (למשל, חומר שקוראים מתוך ספר לימוד או מחברת), כדאי לקרוא אותו בקול על מנת לזכור אותו טוב יותר. אולם, על מנת לזכור טוב יותר חומר שהוצג באופן שמיעתי (למשל, בעת האזנה לשיעור או להרצאה), כדאי דווקא לרשום אותו. השימוש בטכניקות הפקה שונות ופשוטות אלו, יביא לשיפור משמעותי בביצועי הזכירה.