למרות האישה אני בודד ומבודד
לאזור אומץ ולשחרר לחץ ממני, מזה כמה שנים אני נשוי מגדלים ילד וחיים טוב, בשנה האחרונה אני מבודד כאילו אני לא קיים בבית, שתבינו מצבנו טוב, שנינו עובדים, אין לנו חברים ולא מבקרים את בני המשפחה.
אני בטוח שאין כאן בגידה או מישהו מהצד של צד זה או אחר, לא, הבעיה היא אנחנו, שפתאום כל אחד עבר לשקט שלו, כלל לא מפתחים שום שיחה ביחד, חוץ משלום ולהתראות.
אני יוצא לעבודה, היא גם, ביום יום לא מדברים על שום דבר בטלפון, לא דנים בעניין הילד, כאילו אנחנו ברוגז או בסכסוך שכלל לא קיים, אצלנו רק עברנו לשלב בו השקט הוא הפתרון של שנינו וזה עכשיו מאוד מפריע לי.
בא לי לחזור לזמנים שבהם היינו מתחבקים ומדברים כל הלילה, יוצאים ליהנות יחד ובעיקר לא משנה איפה יושבים העיקר לדבר ולשחרר הכל, מה שלא קורה בשנה האחרונה.
אני לא מסוגל להגיד לה כלום למרות רצוני, אני חושב שזה מפריע גם לה והיא לא מדברת על כלום איתי.
זה התחיל בצורה פתאומית, אחרי שפעם אחת רבנו ואז נפלטו מילים לא טובות משנינו, באותו יום המקרה הזה שינה הכל בחיים שלנו, חשבנו שזה זמני והנה עברה שנה ולא השתפר כלום.
הרבה מחשבות עוברות לי בראש, האם הפתרון לקום בבוקר להגיד לה שלום ואל תחזרי עוד לחיי?.
לי נמאס לחיות כמו כלב לבד שלא מדברים איתו בביתו, חוזר מהעבודה לבית שלא מכבד אותו, אלה לא חיים.
תודה לכם שהקשבתם לי.
