פואד ביראני מהחיים הפשוטים ליום הזה
פואד ביראני מחזיר אותנו לתקופה בה דאלית אל כרמל התנהלה בצורה הפשוטה והתושבים רצו לחיות כשווים בכדי לשמור על ילדיהם שלא יפגעו, נוסטלגיה של רגעי זהב, מדברים על הקולנוע בדליה והסרט הראשון של טרזן.
פרק 3 בסדרה בת 4 פרקים, בפרק מוזכרים שמות של אנשים שנפרדו מאיתנו אבל השאירו הרבה היסטוריה מאחור שצומחת בדליה ובכרמל, פאיז סאחלי, אבו פוזה חסון ואבו נזיה בדר חסון, הנסיעה במשאית לקבר יתרו עה"ש בחיטין ליד טבריה, ועוד, התוכנית משחזרת את העבר של אותה אוכלוסייה שבנתה את הכפר דאלית אל כרמל.
ועוד שמות של אנשים שהלכו לעולמם, אבו עלי מתעב נטור, אבו רושדי מחמד נטור, אבו פואז עלי שאמי, אבו ריאד חמוד שהין, אבו עוני מחמד חטום, אבו שוקי חסין ביראני, אבו עיסאם חכמאת סאלח נגיב חסון, נעים חסון, אבו רוכן פאיד חסון ואבו עמיר חליל מוסטפא ורבים אחרים.
בזמנו התושבים שמרו על איכות הסביבה ובזמן המועצה המקומית שקמה בשנת 1953 היו דאז עובדי ניקיון ששמרו על ניקיון הרחובות העתיקים.
פואד ביראני בן 71 היום, מדבר מתוך הזיכרון האישי שלו על האנשים שבנו את דאלית אל כרמל והזיכרונות של קולות הכנת הקפה, פואד מפליג איתנו למקומות שחובה שכל צעיר יכיר, כי בזכות אותה אוכלוסייה כולנו כאן.
לפרק 3 בסדרה
{YouTubeVideo id=vyGb1p7Hwgw}
פואד והכפר הישן, מבית המנוח שיך אבו עלי קאסם ועד לרחבת נבי אבו אברהים עה"ש, אותם אנשים שהלכו לעולמם, פואד נזכר איך היו מתכנסים יחד, ודואגים אחד לשני, דנים בענייני הכפר.
פואד חוזר לאותה תקופה שנשים החזיקו נשק ביד והרובה צייד היה עם המקל, באותו זמן מספר התושבים בדליה לא עלה על האלף איש, ובשנת 1944 מספר התושבים עמד על 2500 בלבד.
תושבי דליה בזמן הקמת המדינה, התארח בדליה עבדאללה אלסלמאן מוכתאר טירה, שהבית שלו היום תחנת משטרה בטירת הכרמל, דאז פנו נכבדי הדרוזים בדליה לאוכלוסייה המקומית, לא לעזוב ושישארו כמו הישובים האחרים בצפון, אבל זה לא עזר.
פואד מזכיר שבמפגש בירדן בין אחיו אמין ביראני ושיך נואף חלבי לבין עבדאללה אלסלמאן הזכיר שחבל שלא שמע בקולם אז.
למרות שלא היה כלום והיו בעיות קשות אבל האהבה לא נפרדה מהתושבים המקומיים, פואד זוכר את הדברים הטובים ומפרגן לתושבים שהגדיר אותם טובי לב.
שמות ודמויות, המוכתאר אחמד חסון, המנהל חביב חזן, המחנכת סמירה חזן בשנת 1950 והתלמידים שלמדו איתו בבית ספר בקשקוש, כולל אותן תלמידות שבזמנו לא קיבלו אישור לסיים לימודים.
לפרק 2 בסדרה של 4 פרקים
{YouTubeVideo id=zZvRSG_KOpY}
פרק ראשון מסדרה בת 4 פרקים בהם המחנך פואד ביראני מחזיר אותנו לזמנים האחרים ולשמות שרובם כבר עזבו, חתונות, קולנוע והאירועים שפואד זוכר כאילו זה קרה היום.
נוגעים בהיסטוריה של הכפר הישן בדליה וחוזרים לאותם זמנים שלאנשים לא היה כלום ואנשים גדלו על יושר ואהבת האחר, הזמנים הלכו והאנשים התרחקו אחד מהשני.
פואד ביראני בן 71 תושב הכפר דאלית אל כרמל, שעסק בחינוך, פואד נולד בבית בו שרר רצון עז לפרוץ החוצה, זו הייתה משימה להכיר ולדעת יותר מכולם, אבל לא להתנתק מהחברה המקומית.
פואד נולד להורים מכובדים, אבא שיך נעים ז"ל שהיה מוכתאר המיעוטים בזמנו בדאלית אל כרמל והאימא שהגיעה משפרעם באותם שנים, ההגדרה של המוכתאר למשפחות קטנות (לא חמולות גדולות) זה מושג שרק עכשיו נחשפים אליו, מהשיחה עם פואד ביראני.
פואד עם השנים, התחבר מאוד לאמנים ועיתונאים גדולים, דוגמת יורם גאון ונוח קליגר מידיעות אחרונות ועוד.
יש לציין שפואד נולד בבית שדחף את ילדיו ללמוד ועובדה בבית של משפחת ביראני היום כולם עוסקים בחינוך.
בפרק הראשון, פואד לוקח אותנו לתמונות בביתו ולאותה תמונה שרואים בה את כל בכירי משפחת חוסיסי, שרובם הלכו לעולמם ובתמונה נראה אחד התינוקות דאז, היום חבר מועצה.
התוכנית באה להכיר לצעירי היום, את הנוף בו גדלו הסבים והמשפחות שלהם בדאלית אל כרמל, לפני קום מדינת ישראל ואחרי שהמדינה התחילה להתפתח.
לסרטון פרק ראשון
{YouTubeVideo id=IbcHP3iAaSg}
