חלום של כל בוקר

באת… נגעת… שברת והלכת… למדתי ש NEVER SAY NEVER….. וזה נכון לכל כך הרבה דברים, מה שחשבתי שלא יקרה לעולם קרה… הכרנו בפייס, היינו חברים די הרבה זמן לפני שהכל התחיל, שיחה שהתחילה כחברית, ניסיון לעזור… הפכה אישית ופתאום היית כאן הפתעת אותי, בתעוזה שלך, הקסמת וסחפת אותי בשנייה וחצי, השארת אותי חסרת נשימה ומילים. נכנסתי להרפתקה אסורה, לך יש אישה, ילדים, ואני גרושה, רק סיימתי קשר ובכלל רציתי להיות לבד, שיקרתי לעצמי שזה רק בשביל הסקס שהיה מדהים בצורה שקשה לתאר, אמרתי לעצמי שאני לא נקשרת, נהנית מהרגע וזהו, זה היה מסע מטורף, כזה שלא היה לי אף פעם ולא חלמתי שיהיה, החזרנו ליום את הטעם, את החיוך, את הציפייה המתוקה, את ההתרגשות… הכל היה מושלם, היה לי מאהב מדהים, חגיגה בין הסדינים… וכמובן שנכנסת לי ללב… עמוק.. ואז נוספו לרגשות האלה נדבך נוסף… עצב מטורף, חוסר, ריקנות שסחפה אותי מטה לתוך תהומות חשוכים, בכל פעם שהיית עוזב האור כמו היה נכבה, הייתה בורחת לי השמש, הבדידות הפכה למוחשית יותר עם הידיעה שאני כאן לבד כשאתה עכשיו מחבק את אשתך, ישן איתה בלילה כשהמיטה שלי נשארת ריקה, הדמעות היו מחלישות את עיניי בכל פעם – ושתקתי, לא רציתי שתדע… לא רציתי להוסיף לך, רציתי להיות בשבילך מקום המפלט, השקט, הטוב, המחבק, התומך, האוהב.. רציתי למלא אותך בטוב אבל כל פעם כזאת הייתה מרוקנת אותי ומשאירה אותי שבורה. בשלב מסוים לא יכולתי לשאת את הכאב ואמרתי לך, ביקשתי לסיים את זה, הלב שלי לא עמד בזה יותר… לא רצית, לא קיבלת את זה, באת אלי ואני רק רציתי להרגיש אותך, את חום גופך, לשמוע אותך, לטעום… זה היה מושלם כמו בכל פעם.. והתבלבלתי… איך מוותרים על משהו כל כך טוב, שאתה כל כך רוצה, שכל תא בגוף שלי צועק אותך ונמס לנוכך המגע שלך.. ושוב רכבת הרים של רגשות, אני למעלה, אני למטה…. אבל זהו, היום זה נגמר… הפעם זה בא ממך, אתה צריך לחזור להיות שלה… אני מבינה את זה, כואבת אבל מבינה.. המועקה גדולה, העיניים נוזלות, אבל יודעת ש”זה כואב, זה יכאב ובסוף זה ישתחרר” פתחתי אליך את ליבי, מילאנו אותו בסודות, בזיכרונות שילוו אותי לנצח, העולם שלנו יחד עכשיו יהפוך לזיכרון, והשיעור היה כואב. אני משחררת באהבה, רוצה שיהיה לך טוב, שתהיה עטוף באהבה, בחום, במשפחתיות, שתחייך המון, שתהיה מאושר. אוהבת אותך יקר שלי, אחשוב עליך בכל בוקר כשאפתח את עיני ובכל לילה כשאעצום אותם….