החולצה הרקובה

אל חורשת האקליפטוס
השוכנת על יד הנהר
 שמנגינתו לא עוצרת
 ושירתו לא מפסיקה,

הרבה מהדמיון שבנו
 שייך אל העבר
 לזיכרונות
 ולתמונות שבאלבום
 אותו עיצבנו בחיינו
 באלה שעברו
 עם אלה שאינם
 ועם אלה
 שעודם,

הרבה מזה נגמר
 נעלם בין השורות
 ודעך אל תוך החושך
 אל תוך עשן השריפות
 החונק,
אל תוך הצל העצמי
 ההורג
 ולשדות החיטה
 הגודלת,

הרבה מזה שייך
 לסנדלים ולחולצה הרקובה
 לשביל המתפתל
 ולגבעה
 לעץ הבודד
 ולנהר...