האם התאווה לתקשורת של חברי הכנסת מסבכת לאזרחי ישראל את החיים?

אך למעשה, מי שמקדם את החוק הזה, משים עצמו כאילו איננו ער כלל למהפכה בדיני המשפחה שתיושם ביולי 'חוק גישור חובה למתגרשים'.

את חוק הגישור יזמה בין היתר חה"כ מירב מיכאלי, ומטרתו לפשט את הליכי הגירושין בישראל. מדובר בחוק שהפעלתו תגרום לרעידת אדמה בתחום הגירושין בישראל ואשר תחת כנפיו, כמה מוזר - כלל לא ניתן ליישם את החוק למניעת אלימות כלכלית של גלאון.

מדוע? מפני שתקנות 'חוק גישור חובה', אוסרות בצורה חד משמעית על בני הזוג לבקש סעדים זמניים בנושא מזונות במהלך 90 הימים הראשונים לפניה לגישור. 

המושג 'סעד זמני בנושא מזונות', מתייחס בדיוק למקרים בהם אחד מבני הזוג, ברוב המקרים הבעל, מחזיק בידיו את משאבי הקיום של המשפחה ובאמצעות עמדת כוח זו סוחט מהאישה הישגים בחלוקת הרכוש, המשמורת על הילדים, המזונות ועוד.

הצעת החוק נגד אלימות כלכלית שואפת לאפשר לבית המשפט להתערב בחשבון הבנק של בן הזוג הכוחני ולהעביר כספים הצבורים בו לידי אשתו, במקרה והיא קורסת כלכלית.

נשאלת השאלה, האם ח"כ גלאון איננה מודעת לסעיפי החוק אותו מקדמת חברתה חה"כ מיכאלי?  גלאון הרי תמכה בחוק זה במליאה.
מחיפוש פשוט בגוגל, ניתן גם לראות כיצד שתי חברות הכנסת חברו לא אחת ליוזמות פרלמנטריות משותפות, וביניהן דחיית העלאת גיל הפנסיה, היוזמה להחלת מבט מגדרי על חלוקת משאבים ציבוריים, וכן במאבקן המשותף נגד ביטול חזקת הגיל הרך במשמורת על ילדים.
מדוע אם כן, שמות שתי חברות הכנסת אחת לשנייה מקלות בגלגלים? האם גלאון פועלת רק ממניעים תקשורתיים?

אין לדעת. אך התופעה של ייזום חוקי סרק מיותרים, היא תופעה שהולכת וצוברת תאוצה משנה לשנה. בכל שבוע עולה לכותרות חוק דרקוני אחר, המבטיח לעשות רפורמה חריפה, וככל שהוא נשמע פרובוקטיבי וקיצוני יותר, כך הוא גם זוכה לסיקור תקשורתי רחב יותר.

מדוע זה קורה? אולי מפני שחברי הכנסת מהאופוזיציה אינם זוכים לסיקור רחב בתקשורת. הם לא ממלאים תפקידי שר או סגן שר, ועל פי רוב גם לא מכהנים בראשות הועדות החשובות.

אך הדרך אל לב הבוחרים מחייבת חשיפה תקשורתית אינטנסיבית. אז מה עושים? מקדמים חוק, ועדיף כמה שיותר מעורר מחלוקת, כמה שיותר דרקוני ומהפכני, אבל - שיהיה פוליטיקלי קורקט, כזה שניתן יהיה להצדיק מוסרית – ולעלות על הבריקדות עם צריך.

האם זה מהותי שהחוק המוצע סותר חוקים אחרים או זכויות יסוד אזרחיות? האמת? נדמה כאילו מספר רב של חברי כנסת כלל לא רואים את טובת הציבור לנגד עיניהם. הרבה פעמים נראית פעולתם כפרובוקציה לכל דבר.

בסופו של דבר רוב החוקים הללו נופלים. חלקם, לעומת זאת, עוברים – ומהווים בכיה לדורות. כך למשל חוק הספרים האומלל שבוטל החודש ע"י שרת התרבות מירי רגב.

כל חוק מיותר עלול להוביל לקריסה כלכלית, לפיטורין המוניים, ובדרך יישפכו מיליונים לכיוון עמותות ומוסדות ממשלתיים כדי לפקח על יישומו ואכיפתו. נטל המסים על האזרח הולך ומכביד משנה לשנה – כי מישהו חייב הרי לממן את החגיגה הזו.

בסופו של דבר, חבר הכנסת אולי זוכה לתהילה רגעית, ייתכן שאפילו זוכה בקדנציה נוספת במשכן - אבל החיים של כולנו אזרחי ישראל הופכים להרבה יותר קשים ומסובכים, בגלל 'חוקי הצומי' האלה.