החמרת ענישה וסמכויות אכיפה בתחום התכנון והבנייה

מוצע לתקן את הוראות חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 העוסקות בסמכויות אכיפה ועונשין ולקבוע הוראות המייעלות את הליכי הוצאת הצווים המנהליים והשיפוטיים ומקנות סמכויות אכיפה שונות לרשויות המפורטות בהצעה. עוד מוצע לעדכן את ההוראות העונשיות בחוק ולהגביר את הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים, בדרך של החמרת הענישה בכלל והחמרת הענישה הכלכלית בפרט. בין היתר, מוצע להקנות ליחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה במשרד האוצר סמכויות פיקוח ואכיפה וכן להקנות לרשות מקומית שהיא חלק מוועדה מרחבית, בהתקיים התנאים המפורטים בהצעה, סמכויות פיקוח ואכיפה בתחומה.

בדברי ההסבר נכתב: בתי המשפט התבטאו לא פעם כי מדובר ב״מכת מדינה״ שיש ל הילחם בה ולמגר אותה . כך מציין בית המשפט העליון בפסק הדין בע״פ 917/85 הוועדה המקומית גלי למזרחי נ' אבו נימר, פד״י מא) 4( 29 : "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים וגם טובים איש הישר בעיניו יבנה .זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולז  לעין השמש, ואין איש שם א ל לב ל אזהרת הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין ש לבית המשפט״.

שותפים ל כך גורמים רבים: העדר מידע זמין ועדכני על לעבירות בנייה, אי–העמדה ל דין, התמשכות ההליכים, ענישה מקלה, העדר אכיפה ביחס ל ביצוע צווי ההריסה הכלולים בגזרי הדין ומשך הזמן הנדרש ל הוצאתם לפועל של פסקי דין הכו ללים צווי הריסה .כ לאלה גורמים ל פגיעה קשה בהרתעה, הן של העבריינים עצמם והן של אחרים הלומדים ורואים ל נגד עיניהם כיצד יוצא חוטא נשכר והבנייה הבלתי חוקית משתלמת ל עבריין."

חברי הרשימה המשותפת הביעו בזה אחר זה התנגדות חריפה לחוק.

ח"כ אימן עודה: יש שתי גישות. יש גישה אזרחית דמוקרטית ויש גישה לעומתית, גזענית, לא מחפשת הסכמה, פשרה, לא מנסה להבין בשום פנים ואופן, וזוהי הגישה של הממשלה. ישנם 50 אלף בתים לא מורשים בקרב האוכלוסייה הערבית. אנחנו מציעים כך – המדינה הורסת בית כל שלושה חודשים בערך, ואנחנו בונים 30 בתים לא מורשים כל חודש בערך. אם נמשיך כך, אפילו אם תהרסו 30 בתים, 40 בתים, 50, 60, 70 בתים – המצב יישאר על כנו, כך לא פותרים בעיה. הצענו לממשלה שהמדינה תחליט על הקפאת הריסה במשך שנתיים ואנחנו נקיים כינוסים בכל היישובים הערבים, אנחנו יחד עם ראשי מועצות מקומיות נבקש מהם לא לבנות ללא רישיון במשך שנתיים. אני חושב שהגישה הזו היא גישה של win-win situation, היא גישה טובה לכולם. ותוך השנתיים הללו מקדמים תוכניות מתאר ולגליזציה לכל הבתים הלא מורשים, כי כולם מבינים מאיפה הבעיה.

ח"כ אחמד טיבי: יש ויכוח מתמיד בינינו לבין הממשלה ובדעת הקהל ובתקשורת. והשאלה שמופנית אלינו תמיד: למה הערבים בונים ללא – אתם בונים ללא רישיון. כל אחד מאתנו, מוטחת בפניו האשמה כבדה: למה אתם בונים בלי רישיון? ואז התשובה היא כל כך פשוטה: כי פשוט לא נותנים רישיונות בנייה. למה לא נותנים? כי אין תכניות מתאר שעונות על הצרכים של פיתוח והתפתחות חברה, גם באופן עתידי – כי גם הערבים, יש להם ריבוי טבעי ואופק של התפתחותיש צרכים לצעירים, לזוגות צעירים, גם כשהמדינה לא בונה להם במשך עשרות שנים.

ואז הצטבר מספר עצום, עשרות אלפי בתים שנבנו ללא היתר. אבל נבנו על קרקע פרטית. אני מדבר על הבתים שהם על קרקע פרטית, שרובם המוחץ בתוך תכניות המתאר. אמרנו אז לראש הממשלה אולמרט ואמרנו לראש הממשלה נתניהו אחד על אחד, ואמרנו לו כשארבעתנו נפגשנו עם ראש הממשלה: בוא נקפיא את ההריסות, ומנקודת האפס ראשי הרשויות, חברי הכנסת, ראשי  הציבור, מובילים חברתיים – כולנו נפעל כדי לפתוח דף חדש.

ח"כ ג'מאל זחאלקה: הצעת החוק שלפנינו איננה פותרת שום בעיה, אלא יוצרת בעיות חדשות. ישנה בעיה של בתים שלא קיבלו רישיון, והצעת החוק אינה מטפלת בזאת, אינה מספקת פתרונות. היא מענישה אנשים שנאלצו לבנות את בתיהם ללא קבלת רישיון בגלל מצוקת קרקע לדיור, בגלל שאין פרויקטים של דיור, אין פתרונות דיור ביישובים הערביים, ובגלל שאין תוכניות מתאר המאפשרות בנייה ברישיון. אלה הן הסיבות.

כמעט כל הבנייה ביישובים הערביים היא בנייה אישית מתוך מצוקת מגורים, לא למטרת רווח כלכלי, לא מניפולציה של הרשויות כדי להרוויח יותר, לא בנייה בכדי להשכיר, לא בנייה בכדי לבנות מפעלים או כל מיני דברים, פשוט לאנשים אין איפה לגור ובונים את הבית. והצעת החוק היא כל כך ברוטלית שאינה עושה שום הבחנה בין אדם שבונה בית מתוך מצוקה אישית לבין אחר שבונה מתוך תאוות בצע.

60 תמכו 21 התנגדו אחד נמנע וההצעה תועבר לוועדת הכנסת שתכריע היכן יהיה המשך הדיון.