מה שבין אסטרטגית הכרעה להתשה כיצד על ישראל לפעול בעימות הבא!

בימים אלה חוזר התסריט של המתיחות בגבול עם עזה. אין ספק ששני הצדדים לא רוצים להגיע לעימות כולל כפי שהיה ב"צוק איתן".

23.08.2016 מאת: מוניר דאהר
מה שבין אסטרטגית הכרעה להתשה כיצד על ישראל לפעול בעימות הבא!

מצאתי לנכון לכתוב הסבר קצר על חלק מהאסטרטגיות ודרכי הפעולה במקרים דומים.
היסטוריונים צבאיים חקרו את המלחמות בהיסטוריה של האנושות, והסיקו שהן התנהלו לפי שתי אסטרטגיות על :

האסטרטגיה של ההכרעה

והאסטרטגיה של ההתשה.

באסטרטגיה של ההכרעה, המדינה פועלת להכריע את הלחימה על ידי הבאת האויב למצב של חוסר אונים ואי רצון להמשיך את הלחימה. דהיינו, לצרוב בתודעתו שלא ישיג הישגים מהלחימה ואין לו כל סיכוי מול הצבא שנלחם בו.
קלאוזוביץ קרא לזה בכתביו:
״הטלת האויב פרקדן ארצה״.

באסטרטגיה זו , הקרב הוא במרכז והשאיפה לקרב מהיר, מוחץ ומכריע וללא התמהמהות.
כל זה על מנת להגיע לקרב השיא ולנקודת השבירה הסופית של האויב והכנעתו.
מצביאים רבים נקטו באסטרטגיה זו, אלכסנדר הגדול, יוליוס קיסר ונפוליאון.

באסטרטגית ההתשה המגמה להביא לשחיקת כח האויב מבחינת האבדות בנפש, הפגיעה הכלכלית והמוראלית ולפגיעה בחוסן הלאומי והחלשתו, על מנת להשיג תוצאות שמשרתות את האינטרסים של הצד שנוקט באסטרטגיה כזו.
אסטרטגיה זו, היא בדרך כלל חלופה לצד שאין לו מספיק כח להכריע את המלחמה.

אין ספק שאסטרטגיה זו היא זהירה יותר, וחוקרים רבים קראו לה אסטרטגיה מצטברת שבה הניצחון הוא בנקודות ולא בהכרעה לפי קודמתה.

באסטרטגיה זו נקטו מצביאים רבים, כמו פרידריך הגדול ומאו טסה-דונג.

ללא ספק יש עוד גורמים רבים שמשפיעים על אסטרטגית הפעולה שתנקוט על ידי המדינה שיוצאת למלחמה, ולהלן מקצתם:

החוסן הלאומי, בעיקר הרגישות לקורבנות בנפש, המצב הכלכלי, המצב הגיאופוליטי, הלחץ הבינלאומי, הלגיטימיות בפעולה ועוד גורמים נוספים רבים.

אם ברצוננו לנתח את מה שהיה במבצע ״צוק איתן״, נמצא שיש גורם מרכזי חשוב שהתווה את הדרך לבחור באסטרטגיה המלחמתית במבצע, והוא אי הסימטריות בכל הפרמטרים להשוואה בין הצדדים:-
מדינה מול ארגון טרור

הכח הצבאי

הרגישות לאבידות (בישראל מתאבלים, בצדק, על כל שריטה קטנה באזרח ואו בחייל, לעומת חמאס שמשתמש באזרחיו כמגן אנושי וככל שיש ילדים עזתים הרוגים, הם מקבלים מוטיבציה להמשיך עוד, כדי שישראל תכנס למצוקה מול הקהילה הבינלאומית התמימה)

מוניר דאהרישראל מכוונת למטרות לגיטימיות לעומת חמאס שיורה ללא אבחנה טילים ופצצות מרגמה לעבר ערי ויישובי הדרום.
כיצד על ישראל לפעול:

האסטרטגיה שנקטה המדינה בתחילת הקרב, היא אסטרטגיה מוגבלת של יעדים מוגבלים שמשלבת זהירות, פגיעה קשה בתשתיות החמאס והגבלת כוחו ההתקפי ולא חתרה לבליצקריג שיכריע את האויב ומעבר מהיר מניצחון הצבאי להצלחה מדינית.

כתוצאה מהאסטרטגיה הנ״ל, בחמאס התחזקה האמונה שבהארכת זמן המלחמה , ישראל תאבד מהלגיטימיות של הלחימה .

לאור זאת, חמאס נקטה באסטרטגית התשה, שבמלחמה אי סמיטרית יש לצד החלש יותר חוזקות, ועוצמת החלש בולטת יותר.

כפי שקרה בהיסטוריה, בהתשה אפשר גם לנצח ולהביא את האויב למצב שיבקש הפסקת אש. לדוגמה, במלחמת ההתשה, נאצר, נשיא מצרים, נקט לאחר מלחמת ששת הימים בשנת  1968 באסטרטגית ההתשה שנפסקה רק לאחר הפצצת מטרות עומק של ישראל בתוך מצרים.

אל מול ארגון הטרור על ישראל להתחיל שלב של סיכול ממוקד של ארכי טרורסטים בתוך עזה ומחוצה לה ובצורה אינטנסיבית, שתגרום לחמאס להבין שקבלה החלטה הרת אסון.

בארגוני טרור יש לפגוע תמיד בראש הנחש (התחלנו באיחור בצוק איתן).

אחרי השלב הזה ולאחר הפסקת האש המוכתבת על ידי ישראל, עלינו לעבור לנתיב של האופק המדיני (אסטרטגית היציאה מהמלחמה) ושל השלטת הרשות הפלסטינית בעזה לאחר פירוזה ובנייתה מחדש  בעידן של אחרי חמאס.

במצב זה ,אני רוצה להאמין, שהשגשוג הכלכלי והרווחה של תושבי עזה, ימנעו את צמיחתה של תנועה קיצונית חדשה. הלוואי.

מוניר דאהר, סא"ל במיל', לשעבר עובד משרד החוץ.

תגובות

מומלצים