עודף משקל בקרב מתבגרות מוריד את סיכוייהן לחלות בסרטן השד

סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר ואחד הגורמים המובילים למוות מסרטן בקרב נשים ברחבי העולם ובישראל. כרבע מכלל מקרי הסרטן החדשים, המאובחנים מדי שנה בנשים בישראל, הם של סרטן השד וכ – 15% ממקרי המוות מסרטן בקרב נשים הם כתוצאה ממחלה זו.

בעוד שיש הסכמה כי עלייה במשקל וחריגה ממדד מסת הגוף התקין, ה-BMI, בקרב בוגרות תורמות לעלייה בסיכון לחלות בסרטן השד,  הקשר בין מדד ה-BMI בקרב נערות מתבגרת וסרטן השד  בהמשך החיים מוכר פחות.

במחקר הנוכחי, אשר פורסם בכתב העת "Breast Cancer Research and Treatment", ביקשו החוקרים, פרופ' קינן בוקר מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה, ד"ר חגי לוין ופרופ' ג'רמי קרק מהאוניברסיטה העברית, אסטלה דרזנה וד"ר ורד מולינה-חזן מחיל הרפואה,  לבדוק את הקשר בין מדד מסת הגוף (BMI) בגיל הנעורים תוך שימוש בנתוני מדידה, ולא הסתמכות על דיווח עצמי, לבין אירועי סרטן השד לפני גיל חדילת הווסת (מתחת לגיל 45), בגיל המעבר (גילאים 45-55) ואחרי גיל חדילת הווסת (55 ומעלה).

המחקר נערך בקרב 947,689 מועמדות לשירות ביטחון אשר נבדקו, נשקלו ונמדדו בלשכות הגיוס בגילאים 16-19,  בין השנים 1967 – 2011. החוקרים עקבו אחר כל מקרי היארעות סרטן השד באוכלוסיית המחקר, עד 31.12.2012. בסך הכל נמצאו 9,660 מקרים של סרטן השד במהלך המעקב.

מתוצאות המחקר עולה כי במתבגרות בטווח הגילאים 16- 19  עם עודף משקל (=BMI25.0 עד 29.9) או השמנה (BMI=30.0 ומעלה) , הסיכון לחלות בסרטן השד עד גיל 45 היה נמוך יותר ב-10% וב-35%, בהתאמה, בהשוואה למתבגרות בעלות מדד מסת גוף תקין (BMI=18.5 עד 24.9).

לדברי החוקרים, ממצאים אלה מתקפים עדויות של מחקרים קודמים; אלא שבניגוד למחקרים הקודמים, שברובם הגדול התבססו על דיווח עצמי ולכן היו חשופים להטיות ולחוסר דיוק, המחקר הנוכחי מאשש ממצאים אלה על בסיס מדידות אובייקטיביות. מאידך גיסא, לא נמצא קשר מובהק בין ה-BMI בגילאים 16-19 לבין התפתחות סרטן השד בגילאים שמעל 45, ובכך המחקר לא אישר דיווחים קודמים על הגנה מתמשכת גם מפני סרטן השד בגיל המעבר ובגיל שלאחר חדילת הווסת בקרב מתבגרות בעלות עודף משקל והשמנה.

עוד נמצא כי בקרב מתבגרות הסובלות מתת משקל (BMI נמוך מ-18.5) קיימת עליה של 15% בסיכון לחלות בסרטן השד עד גיל 45. ממצא זה דווח קודם לכן רק לגבי נערות יפניות במחקר קטן בהרבה, שהתבסס גם הוא אך ורק על דיווח עצמי.

כמו כן, נמצא כי בקרב כל המשתתפות, לנשים ממוצא אפריקני ואסיאתי סיכון נמוך יותר לחלות במחלה לעומת נשים ממוצא אירופי, בעוד שלנשים בעלות השכלה גבוהה יותר, סיכון גבוה יותר.

ממצאים אלה נשמרו גם בעיבוד הנתונים על פי קבוצות גיל. לדבריה של פרופ' קינן בוקר, יש מספר מגנונים ביולוגיים שיכולים להסביר את הקשר שבין ה-BMI בקרב נערות צעירות והתפתחות של סרטן השד עד לגיל 45 – ביחד או בנפרד.

"הסבר אחד הוא שעודף רקמת שומן נקשר לעלייה ברמת ההורמונים האנדרוגנים, שמצמצמים, בין היתר, את מספר מחזורי הביוץ ובשל כך, גם את הפרשת הורמון האסטרוגן.

ידוע כי חשיפה מתמשכת לאסטרוגן מגבירה את הסיכוי להתמרה סרטנית בתאי השד, כך שצמצום מספר מחזורי הביוץ מקטין את הסיכון. הסבר אחר מתייחס לעובדה כי הורמונים המיוצרים ברקמת השומן של נערות עם עודף משקל והשמנה יכולים לתרום להבשלה ולהתמיינות מהירים יותר של תאי רקמת השד, ובכך להפכם לחסינים יותר מפני התמרה סרטנית. מצד שני, בנערות רזות מאוד, יש חוסר ברקמת שומן בשד, ואולי גם חוסר בהורמון פרוגסטרון.

שני אלה חיוניים להבשלה ולהתמיינות התקינה של תאי השד, וייתכן שיש בכך כדי להסביר את הקשר שנמצא", אמרה פרופ' קינן בוקר. "כמובן שאין להסיק מממצאי המחקר שיש המלצה לנערות צעירות להיות במצב של משקל עודף, מכיוון שמשקל עודף והשמנה נקשרים לתחלואה אחרת, ואף שכיחה יותר מאשר סרטן השד. בהתחשב בכך, ומכיוון שידוע כי בגיל מבוגר יותר, השמנה דווקא מעלה את הסיכוי לחלות בסרטן השד, ההמלצה המתבקשת היא שמירה על משקל גוף תקין והימנעות מעלייה במשקל במהלך החיים. אולם חשוב להדגיש כי ממצאי המחקר בהחלט מאירים מנגנונים ביולוגים חשובים על הקשר שבין מדדי משקל והתפתחות מחלות שעלינו לחקור ולהבין לעומק", סיכמו החוקרים.