מכורים לעבודה מאושרים?

לא כל עבודה של שעות מרובות היא התמכרות ויש עבודה מרובה שאפילו מסייעת לבריאות: מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מצא שיש אנשים שעובדים מעל ל-50 שעות שבועיות אבל לא רק שהם לא מכורים לעבודה, הם גם פחות לחוצים, פחות נמצאים בקונפליקט לגבי היחסים עם המשפחה ואף חשים בריאים יותר בהשוואה לעובדים "רגילים".

"מטרת המחקר היא להרחיב מעבר להגדרה המסורתית לפיה כל מי שעובד שעות מרובות עושה זאת מרצון, כסוג של התמכרות לעבודה, וכי יש מצבים שונים שגורמים לעבודה של שעות מרובות", אמר פרופ' יצחק הרפז, מעורכי המחקר.

יותר מ 22% מכוח העבודה הגלובלי (כ-615 מיליון אנשים) עובדים יותר מ – 48 שעות בשבוע, כשבישראל מצב זה בולט: הישראלים עובדים 1910 שעות בשנה לעומת הממוצע של 1765 שעות במדינות ה–OECD. אולם אם בעבר היה מקובל לתאר כל מי שעובד מעל ל-50 שעות עבודה כ"וורקוהולים" – "מכורים לעבודה", כבר בשנת 2012 טבעו פרופ' יצחק הרפז, הדיקן ללימודים מתקדמים באוניברסיטה וד"ר רפי שניר מהמכללה האקדמית תל-אביב יפו, את המושג "משקיעים ניכרים בעבודה" והצביעו על כך שיש מספר דפוסים שונים של אנשים שעובדים שעות מרובות. במחקר הנוכחי, שפורסם בכתב העת "רבעון לחקר ארגונים לניהול המשאב האנושי", כתב עת חדש והראשון בנושא שיוצא בעברית, הם ביקשו לבחון האם לדפוסים אלה יש השפעה על המצב הבריאותי של העובדים.

לשם כך, נבדקו 510 עובדים – 405 מהם עבדו מעל ל-50 שעות שבועיות והיתר "עובדים רגילים" עבדו כ- 40 שעות. אלה שעבדו מעל ל-50 שעות עברו סדרת שאלות שחילקה אותם לקטגוריות הבאות: מכורים לעבודה - שלמעשה העבודה היא כל חייהם. עובדים שעות מרובות מתוך תשוקה והנאה מהעבודה ונבדלים מהמכורים בכך שהם יודעים לנהל גם חיים אישיים, לצאת לחופשות, לצאת מידי פעם לבילוי וכד'. עובדים שהתרבות הארגונית היא כזו שאין להם ברירה אלא לעבוד שעות מרובות ואנשים שעובדים שעות מרובות בגלל כורח כלכלי.

מהממצאים עולה כי אלה שעובדים שעות רבות מתוך תשוקה דיווחו על תוצאות טובות יותר בכל הנוגע ללחץ בעבודה, תחושת בריאות, כאבים גופניים, קונפליקט מול המשפחה ועוד, לא רק בהשוואה לשאר המשקיעים הניכרים בעבודה, אלא גם בהשוואה לקבוצת העובדים "הרגילים". באופן מפתיע, קבוצת המכורים לעבודה וקבוצת "הרגילים" היו קרובים מאוד בכל התחומים, כשבחלק מהם המכורים לעבודה אף דיווחו על תוצאות טובות יותר. מי שהיו אחרונים בצורה ברורה בכל הממדים היו קבוצת האנשים שעבדו שעות מרובות בגלל אילוץ כלכלי.

כך לדוגמא, כשנשאלו לגבי הלחץ בעבודה, קבוצת בעלי התשוקה הראו את רמות הלחץ הנמוכות ביותר (ציון ממוצע של 2.53 על סולם שנע מ-1 [נמוך] עד 5 [גבוה] ), ואחריהם קבוצת המכורים לעבודה (רמה ממוצעת של 2.75), ורק לאחר מכן הגיעה קבוצת העובדים "הרגילים" (ציון ממוצע של 2.82). מהצד השני, המשקיעים הניכרים בשל אילוצים כלכליים דיווחו על רמות הלחץ הגבוהות ביותר (ציון ממוצע של 2.95) ולאחר מכן אלה שעשו זאת בגלל דרישות המעסיק (ציון ממוצע של 2.92).

גם בתחושת הבריאות של העובדים הממצאים היו דומים: העובדים מתשוקה דיווחו על רמת הבריאות הגבוהה ביותר (4.24), כשהעובדים המכורים והעובדים "הרגילים" היו קרובים מאוד, עם יתרון קטן למכורים (4.07 ו-4.04, בהתאמה). אלה שעבדו שעות רבות בגלל אילוץ כלכלי דיווחו על רמת הבריאות הנמוכה ביותר (רמה ממוצעת של 3.8) נמוך יותר מאלה שעשו זאת בגלל התרבות הארגונית (רמה ממוצעת של 3.9).

תמונה דומה, שבה הרמות הטובות ביותר היו של העובדים מתוך התלהבות, האחרונים הם העובדים מתוך אילוץ כלכלי ושלושת הקבוצות האחרות מראות רמות דומות פחות או יותר, כשהסדר בינהם משתנה מפעם לפעם, עלתה גם בבדיקות של רמת כולסטרול, מדד BMI (מדד מסת גוף), הרגשת עייפות במהלך היום, הרגשת כאבים, הפרעה בביצוע מטלות רגילות – בבית ובעבודה – בגלל כאבים ואפילו אכילת ארוחות מסודרות.

לאור זאת, לא הייתה הפתעה בכך שהמשקיעים הניכרים מרצון לא חשו שהם מקריבים את חיי המשפחה שלהם בשביל העבודה: העובדים מתשוקה הראו את רמת הקונפליקט הנמוכה ביותר בין בית ועבודה (2.6), לאחר מכן העובדים "הרגילים" (ציון ממוצע של 2.8), העובדים המכורים (ציון ממוצע של 3), העובדים בגלל כורח כלכלי (ציון ממוצע של 3.5) ולבסוף, אלה שעבדו שעות מרובות בגלל לחץ מהעבודה (רמה ממוצעת של 3.7).

לסיכום, ציינו החוקרים כי על מנהלי משאבי אנוש לדעת להבדיל בין סוגי המשקיעים הניכרים בעבודה, תוך שימת דגש מיוחד דווקא על אלה שעושים זאת שלא מתוך רצון, בעיקר מתוך מצב כלכלי. "בסופו של דבר, יש אחוז גבוה מאוד של אנשים שעובדים שעות מרובות מתוך כורח וחשוב להבין שעובדים אלה נפגעים מכך בהיבטים של בריאות, לחץ, מתח וכד'.

חשוב להבין שיש צורך במניעה, ואם לא מניעה אזי טיפול, בתוצאות השליליות שנובעות מההשקעה הניכרת בעבודה בקרב משקיעים כבדים מכורח. על מנהלי משאבי אנוש לדעת להבחין בין סוגי המשקיעים הכבדים, גם בהקשר של גיוס ומיון עובדים וגם בהקשר של הערכת תפקוד עובדים", סיכמו החוקרים.