מכתב מרגש מחייל

שמו ומכתבו של אותו חייל שמורים אצלי ולא אפרסם אותם בשלב זה כי אותו חייל התקדם במערכת הביטחון ועדין מכהן בתפקיד חשוב מאוד בהגנה על המולדת ישראל:

כך כתב לי אותו חייל: " ישנו שיר של יהודה אטלס שאני חושב שנכתב עליך, ועל אנשים כמוך, אנשים שהאור אצלם דולק, אחרי שכולם כבר יצאו הביתה, אנשים שעובדים ללא ליאות, מתוך אמונה בצדקת דרכם".

אני מודה לאותו חייל על מילותיו שאפשר להגיש אותם לאנשים ומנהיגים בודדים יחידי סגולה, חן חן למשורר יהודה אטלס על שיר כה יפה מאיר דרכם של מנהיגים אמיתיים, כל הכבוד.

יום יבוא ואפרסם את שמו ומכתבו של החייל.

שמו של השיר הוא: אם

" אם תהיה הראשון לחובות ואחרון לזכויות,

אם תדע לציית לפני שתדרוש ציות,

אם לא תבטיח מה שלא תוכל לקיים,

אם ראשון תקום ואחרון תשכב,

אם תכתף במסע המטען הכבד ביותר,

אם תוכל לחייך גם כשבירכך כושלות,

אם נאה תדרוש אך נאה עוד יותר תקיים,

אם יהיה בך העוז להודות כי שגית,

כי אינך יודע - ותדע, לתקן את המעוות,

להבהיר את המעורפל, ללמוד דבר מתוך דבר,

אם תשווה לנגד עינך את המטרה אך לא תשכח את הפרטים,

אם יהיה לבך פתוח למצוקות החלש,

למבוכת החדש, לבדידותו של האיש בשולים,

אם תהיה לחניכיך כאבא, כאח, כיועץ,

כצל ביום שרב, ככותל דמעות ביום סגריר,

אם תדע לומר את הדבר הנכון

במקום הנכון ובזמן הנכון,

אם תזכור לא לגזור על חניכך גזירה,

שאינם יכולים לעמוד בה,

אם תשכיל לכבוש את רגשותיך ולא לשאת פנים,

אם באמת ובתמים תאהב את הארץ הזאת, על חמסיניה, ושלוליותיה,

על פרחיה וקוציה,

אם באמת תאהב את העם הזה,

על תקוותיו ומשוגותיו, על חסידיו ומתנגדיו,

על צדיקיו וחוטאיו,

אם באמת תאהב את חניכך כמו שהם ותדע-

לא לכפות - אלא לשכנע,

לא לאכוף - אלא ללבן,

לא להטיל דופי - אלא להורות דרך,

לא ללגלג - אלא לפשט,

לא להטיף - אלא להיות מופת אישית,

לא לייאש - אלא לעורר תקווה,

אם תדע לעשות כל אלה - כי אז מפקד הינך ! "