מהן שלושת השאלות שיכולות לסייע להצלחת הטיפול בדיכאון?

כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה.

"שלושת השאלות שישאלו יחסכו זמן רב של מציאת הטיפול שיתאים ביותר למטופל. מענה עליהן ייתן את הפתרון לסוגיה שמטופלים רבים נתקלים בהם, לאיזה טיפול כדאי שיפנו", אמרה פרופ' סיגל זלכה-מנו מהחוג לפסיכולוגיה, עורכת המחקר.

אחד מתוך חמישה מטופלים בשל דיכאון נושרים מטיפול לפני סיומו ורובם חוזרים למצב שהיו בו לפני תחילת הטיפול.

לדבריה של פרופ' זלכה-מנו, אנשים רבים הסובלים מדיכאון מתקשים לקבל את ההחלטה ללכת לטיפול, ובמקרים רבים כשהם כבר מקבלים את ההחלטה, היא מבוססת על המלצה שהם קיבלו מחבר או שם שהם נתקלו בו בדרך כזו או אחרת מבלי לוודא ששיטת הטיפול היא בהכרח כזו שמתאימה להם.

לאור האחוזים הגבוהים של מטופלים שלא משלימים בסופו של דבר את הטיפול, ביקשו במחקר הנוכחי פרופ' זלכה-מנו, יחד עם תלמיד המחקר אבינדב רובין מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה, צוות חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת פנסילבניה ומאוניברסיטת אדלפי בניו יורק, לבדוק האם יש תכונות או מאפיינים שאותם ניתן לזהות עוד טרם הטיפול שיכולים לנבא את סוג הטיפול שיגרום לנשירה המעטה ביותר של מטופלים.

לשם כך, 156 מטופלים שאובחנו כסובלים מדיכאון קליני, חולקו רנדומלית לשלוש קבוצות טיפול: הקבוצה הראשונה (51 מטופלים) במשך קיבלה טיפול פסיכותרפי. הקבוצה השנייה (55 מטופלים) קיבלה 50-200 מ"ג תרופה אנטי דיכאונית (MED) מסוג SSRI והקבוצה השלישית (50 מטופלים) קיבלה טיפול עם פלצבו. כל הנבדקים נשאלו בטרם הטיפול שאלות שונות הקשורות לגבי מאפיינים שונים – שקשורים ושלא קשורים לטיפול.

בעוד שמאפיינים רבים לא הצליחו לנבא דבר, בין היתר מגדר המטופל, השאלה אם הוא נמנע ממערכות יחסים, השכלתו או הציפיות שלו מהצלחת הטיפול, נמצאו שלושה מאפיינים שידעו לנבא איזה טיפול כדאי: היחס שהמטופל מצפה לו מהמטפל, רמת הנקמנות של המטופל וגילו.

מהממצאים עלה כי ככל שאנשים ציפו לקשר חיובי עם המטפל, כך עלה הסיכוי שלהם להשלים את הטיפול הפסיכותרפי וירד הסיכוי שלהם להשלים את הטיפול התרופתי.

עוד נמצא כי גם לאנשים עם רמה גבוהה של נקמנות במערכות יחסים בינאישיות יש סיכוי גבוה יותר לנשור כאשר הם מקבלים טיפול תרופתי.

לגבי הגיל, נמצא שלאנשים מעל לגיל 45 יש יותר סיכוי להשלים טיפול תרופתי ואילו לאנשים מתחת לגיל זה יש סיכוי טוב יותר להשלים טיפול אם הם פונים לפסיכותרפיה.

המשמעות, מבחינת החוקרים, ברורה: על המטפלים לשאול עוד לפני תחילת הטיפול לגבי גילו של המטופל, לגבי מידת הנקמנות שלו, בדרך הנכונה מקצועית כמובן ובעיקר, לגבי הציפיות שיש לו ברמה האישית מהמטפל עצמו ולפי התשובות לדעת האם כדאי שהם יטפלו בו באמצעות טיפול פסיכותרפי או שעליהם להפנות אותו לפסיכיאטר שיכול לתת להם טיפול תרופתי.

פרופ' זילכה-מנו: "בתוך חוסר התקווה שבו אנשים נמצאים שהוא חלק מרכזי מהדיכאון, הם מנסים למצוא את הכוחות לפנות לטיפול. עד שהם מצליחים לעשות את זה, לעיתים הם מגיעים לטיפול שכלל לא מתאים להם, וכך נושרים אחרי זמן קצר, ומאבדים עוד יותר תקווה להצליח לצאת מהדיכאון. לכן, למחקר הנוכחי פוטנציאל אדיר במציאת הטיפול שיתאים ביותר לכל מטופל כדי שעד שאנשים מוצאים את הכוחות מתוך הדיכאון לפנות לטיפול, הם יוכלו באמת להשיג תועלת ממנו".