שיחה עם העוסקים בטיפול בפצועים הסורים בגבול הגולן

״למול הזוועות המתרחשות בסוריה, ואירועי הימים האחרונים המטלטלים את העולם, ממשיכים כוחות צה״ל להעניק כבר מעל ל-4 שנים טיפול רפואי לפצועים סורים״ אומר סא״ל ד״ר תומר קולר, קצין הרפואה של אוגדה 210, האוגדה המרחבית ברמת הגולן.

״הטיפול בפצועים נמשך באופן רציף ומתבצע כמעט באופן יומיומי״ הוא ממשיך ומדגיש: ״זו חובתנו כאנשי חיל הרפואה לטפל בפצוע- בין אם אויב ובין אם אוהב. כשהם מגיעים לגדר אין לנו מושג מי הם, ומה דעותיהם. עבורנו הם פצועים שזקוקים לעזרה״.

״זה התחיל בפצוע שהגיע לגדר, לפני ארבע שנים, וביקש סיוע רפואי. אז עוד לא היה מדובר במדיניות, אלא בהחלטה מקומית של מפקד כוח שעבר באזור והחליט לא לעמוד מנגד ולטפל בפצוע״ מספר קצין הרפואה. ״מאז ועד היום, נכנסו לישראל כ-2800 פצועים סורים לקבלת טיפול רפואי, והמספר ממשיך לעלות״. על היקף הפעילות הוא אומר כי ״רק בשנת 2016, שנה אחת, טופלו בבתיה״ח בישראל מעל ל-600 פצועים סורים״.

״המספרים מדברים על כמויות של פצועים אבל בסופו של יום כל פצוע מספר סיפור״ מדגיש קצין הרפואה האוגדתי. על מנת לשמוע ממקור ראשון, איך נראה ונשמע הסיוע, פנינו לרב״ט אביה דנינו.

אביה משרתת מזה מספר חודשים כחובשת בחטיבה 474, האחראית על גבול הגולן. צוותי החטיבה, ובהם הצוות שלה, מעניקים סיוע ומטפלים בפצועים סורים כמעט על בסיס יום-יומי. ״זה מתחיל בקבלת קריאה, לרוב בשעות החשיכה, על פצועים הנמצאים בדרכם לגדר״, היא מספרת וממשיכה: ״משם, בנסיעה לנקודה סמוך לגדר, אנו מתכוננים לטיפול ומנסים להבין, או לשער, מה מחכה לנו ולמה להתכונן״.

מקרה אחד זכור לרב״ט דנינו במיוחד: ״הפעם הראשונה שבה נדרשתי להשתמש בכישורים שלמדתי בקורס החובשים, הייתה כשנקראנו, אני והצוות שלי, לטפל בילד סורי בן 10 שנפצע קשה בפיצוץ מצדו השני של הגבול״ היא משחזרת: ״פגשנו אותו כשהעיניים שלו מלאות דמעות והוא בהלם מהמתרחש סביבו- פצוע ומבולבל. הענקנו לו את הטיפול הראשוני הנדרש והכנו אותו לקראת פינוי מהיר לבית חולים בארץ״. רגע אחד מתוך הטיפול חרוט בזכרונה היטב: ״בסיום בטיפול, הילד הביט מעלה אלינו וחייך חיוך קטן ומבויש. אני הבנתי: יכול להיות והצלנו את חייו של הילד, ולא פחות חשוב מכך, יצרנו גשר בין שני העולמות. זה היופי שבעבודה של אנשי הרפואה בחטיבה״.

את הפצועים הסורים מפנים לרוב לבתי החולים בצפון הארץ. אלה, מטפלים במסירות באלפי הפצועים עד לחזרתם לסוריה. פגשנו השבוע את א', פצוע סורי המאושפז במחלקה האורתופדית בבי״ח זיו. א׳, גבר צעיר, מספר: ״אני לא יודע מה מצב המשפחה שלי בבית. השארתי בסוריה אישה וילד בן שנתיים, הבן שלי״. חוויות המלחמה, עוד חרוטות היטב בזכרונו. במסר ברור לישראל ולעולם הוא מודה על הסיוע שהוא מקבל בארץ, ואומר שהוא ״מתפלל שגם מדינות אחרות היו נוהגות כך״. הוא קורא למדינות העולם ״להתעורר ולראות מה קורה בסוריה לעם הסורי״.

״סיפור הטיפולים בפצועים הוא סיפור על הרבה חמלה כמו גם על קוד אתי ברור של צה״ל כצבא. על אף שאנחנו מקפידים שלא להתערב בלחימה הפנימית בסוריה, הטיפול בפצוע המשווע לעזרה, ולא משנה מאיזה לאום או צד של הגבול הוא מגיע- עומד מעל הכל- ואלו הפנים שלנו כחברה״ מסכם סא״ל קולר.