מרגישים בטוח בקבוצות הוואטסאפ הכיתתיות

כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. "הווטסאפ מתואר ע"י המשתתפים במחקר כמקום בו יש כבוד לשפה וקיימים בו מונחים וסימנים מוסכמים על כלל המשתתפים. השיחות הקבוצתיות מבוססות על אמון בין חברי הקבוצה דבר אשר מחזק את  האפשרות להיות בקשר", אמר ד"ר אריה קיזל, ראש החוג ללמידה, הוראה והדרכה, עורך המחקר.

בני נוער בכל העולם משתמשים בתוכנת ווטסאפ כאמצעי תקשורת בין אישית וקבוצתית כאשר רובם מבלים שעות רבות בעולם ווירטואלי זה, בייחוד בשעות הערב והלילה כאשר הם נמצאים לבד בחדרם. במחקר שערך ד"ר אריה קיזל, ראש החוג ללמידה, הוראה והדרכה בפקולטה לחינוך באוניברסיטה מבקש להעמיק את הה הנוכחי, ביקש ד"ר קיזל להבין את הדרך שבה בני הנוער חווים המרחב הווירטואלי הזה

 במחקר השתתפו 2 קבוצות, מחולקות באופן שווה לבנים ובנות, של שמונה בני נוער בגילאים 16-17 ו - 2 קבוצות של שמונה נערים ונערות בני 14-15. המשתתפים במחקר התנסו בקהילות חקר פילוסופית, מתודה המוכרת ברחבי העולם ואשר במסגרתה ילדים ונערים יושבים במעגל ומנתחים פילוסופית טקסטים.

הפעם הם ישבו במעגל ושיתפו (לאחר שקיבלו את הסכמת חבריהם לכיתה וללא ציון פרטיהם המזהים) טקסטים משיחות וואסטאפ כיתתי. קהילת החקר הפילוסופית דנה בשאלות הבאות: "מה אתה מרגיש כלפי מערכות היחסים שנוצרו במרחב הווירטואלי?", "במה הקבוצה תורמת לך?", "מה הקבוצה לא נותנת לך?", "במה נבדלת הקבוצה הזו מקבוצות שלא מנוהלות ברשת?".

מניתוח השיחות ניתן ללמוד כי  המשתתפים במחקר התייחסו לחלל הווירטואלי כמקום שמאפשר להם קירבה יתרה שאינה קיימת במרחבים אחרים ומאפשר את קיומם של יחסים לא רשמיים. "בדרך כלל בוואטסאפ אני מרגיש שאני לא נשפט, ביחוד שאין קשר עין או מגע של גוף אלא רק מילים וסימנים, אני מרגיש יותר אינטימיות וביטחון. אני חושף את עצמי יותר  אבל אני לא מובך, אולי בגלל שאני לא רואה את התגובות הפיזיות", אמר אחד המשתתפים במחקר. משתתפת נוספת הוסיפה כי קבוצת הווטסאפ בה היא חברה פועלת בעיקר בשעות הערב המאוחרות. "זה יותר אינטימי ויותר אישי. למה? בגלל שבדרך כלל אנחנו מסתירים דברים מאנשים שאנו חיים איתם, הורים ואחים. הקבוצה היא מקום בו אני יכולה לכתוב בלי שאף אחד ישמע אותי ולכן זה אינטימי….לעיתים קרובות אני הולכת לישון עם ההרגשה שהייתי עם החברים שלי בקשר מאוד קרוב. זה נשמע מוזר כי אני לא באמת איתם אבל אני בעצם כן".

קבוצת הוואטסאפ נחווית אצל בני הנוער כמרחב ששובר את החלוקה ההירארכית שנוצרת בבית הספר . כפי שעולה מהמחקר, פעמים רבות המרחב הבית ספרי מחלק את הכיתה לקבוצות וחברויות קבועות – חברויות שנוצרות על בסיס של מעמד סוציו-אקונומי, על רקע של חוגים משותפים, מגמות לימוד וכד' – כשקבוצות הוואטסאפ שוברות את החלוקות הללו והופכות את הכיתה לקבוצה אחת הומוגנית. "בכיתה, אני לא פשוט ניגש לכל אחד. אני לא מרגיש שאני יכול לעשות את זה. בכיתה, יש קבוצות ותת קבוצות מגובשות וברורות – יש סדר ברור בקבוצות הללו ומעט מאוד תנועה של ילדים בין קבוצה לקבוצה. זה כך מאז שהתחלנו ללמוד ביחד, לפני 3 שנים.

למעשה, תוך מספר חודשים מתחילת הלימודים כל אחד כבר יודע באיזה קבוצה הוא ומה מעמדו בקבוצה הזו… בקבוצת הוואטסאפ כל אחד יכול לדבר עם כל אחד. הוואטסאפ שובר את כל החומות שאנחנו מציבים בינינו בכיתה. הקבוצה בוואטסאפ היא כמו 'יום גיבוש כיתתי'…", אמר אחד התלמידים ואחר הוסיף, "יש את הכיתה, שהיא סגורה ומקובעת, עם גבולות ברורים, ויש את קבוצת הוואטסאפ שהיא באמת בית אמיתי בשבילי, שם כולנו מסתדרים מצויין אחד עם השני".

עוד נמצא כי בני הנוער חשים כי השימוש באייקונים ובאימוג'ים השונים עשיר יותר ממחוות פיזיות. "כשאנחנו בבית אנחנו לא תמיד יכולים לחבק ולנשק כי זה מאוד אינטימי וחושף אותך לאחר. בווטסאפ בנים ובנות משתמשים בסימנים כדי להראות מחוות פיזיות שלא היינו מעיזים להשתמש בחיי היום יום….איזה? חיבוקים, נשיקות. שפת הסימנים זו שפה מהירה בה אתה לא חושב הרבה, אתה פשוט בוחר סימן וזהו. זה ספונטני, אני מרגיש יותר ישיר מאז הווטסאפ", אמר אחד המשתתפים במחקר.

לדבריו של ד"ר קיזל, המחקר מגלה שהמרחב הוירטואלי מאפשר לבני נוער להראות במרחבים מעבר לחלל הכיתה ובית הספר אינטימיות אשר באה לידי ביטוי במתן תמיכה מצד חבריהם לכיתה של בני הנוער. "השיחות בין בני הנוער הן שיחות שמעבר לדו שיח של האני והאחר דבר המאפשר להם לייצור מרחב חברתי חם ואנושי. כמו שאחת המשתתפות ציינה: בשבילנו הווטסאפ הוא מקום שאנחנו יכולים לצעוק ויכולים להיות עצמנו. אנחנו לא לבד אנחנו ביחד כקובצה", סיכם ד"ר קיזל.