בן החמאס נסיך הצללים

סיפורו של מוסעב חסן יוסף הכה גלים בכל העולם והרעיד את האדמה מתחת לרגלי החמאס ועכשיו, אחרי הספר בן החמאס והסרט הנסיך הירוק, נסיך הצללים מגיע אל בימת התאטרון.

09.05.2017 מאת: פורטל הכרמל והצפון
בן החמאס נסיך הצללים

בחודש מאי תאטרון פסיק יעלו על הבמה את סיפור חייו המדהים של מוסעב חסן יוסף – בנו של בכיר החמאס, אשר חצה את הקווים והפך למרגל עבור ישראל. את עיבוד הסיפור והמחזתו כתב איש השב"כ דודי גורדון, אשר הכיר את הסיפור מקרוב ואף ישתתף בהצגה כשחקן.

ב 2009 נחשף סיפורו יוצא הדופן של מסעב חסן יוסף. ממקומו כבן בכיר חמאס ועצור בכלא הישראלי, חצה את הקווים והחל לפעול לטובת ישראל. במהלך עשר שנות שירותו, מסעב סייע לחשוף חוליות טרור, להביא למעצרם של בכירי חמאס ביניהם אביו, ולמנוע פיגועים ופעילויות טרור רבים. ב 2007 מסעב ביקש לסיים את שירותו בשב"כ, התנצר ומצא מקלט מדיני בארה"ב - שם פרסם את ספרו "בן החמאס", אותו כתב עם רון ברקין.

מי שהכיר את הפרשה מקרוב הוא דודי גורדון איש שב"כ לשעבר, אשר סיים את שירותו בשב"כ ב 2011 ופנה להגשים את חלום קריירת המשחק והכתיבה שלו. הוא מצא בית בתאטרון פסיק כשהצטרף אל אנסמבל השחקנים של תאטרון פסיק. מהר מאוד התבלט בכישרונו והיום הוא משחק במספר הצגות.

גורדון עיבד את סיפורו של מסעב למחזה, ונעזר בהיכרות המעמיקה שלו של הסכסוך הישראלי – פלסטיני, דרכי העבודה של החמאס והשב"כ והפרשה עצמה, כדי לכתוב את ההצגה המרתקת, ואף לשחק את דמותו של בכיר החמאס - אביו של מסעב. על ההצגה החלו לעבוד בתאטרון כבר לפני שנה ואף הוצגה לקהל מצומצם כפיילוט. מאז לוטשה ועובדה עד שהפכה ליצירת המופת שהיא.

תיאטרון פסיק נוסד בשנת 1997 על ידי שלושה שחקנים שבחרו להפוך חזון למציאות ולהקים תיאטרון איכותי בירושלים. יצירות התיאטרון הן אבן דרך בעיצוב התרבות הישראלית, תוך עיסוק וחקירת נושאים מקומיים, חברתיים ועולמיים.

ההצגה בן החמאס נסיך הצללים, הצגת בכורה: 17.05.2017, בית מזי"א, מסילת ישרים 18, ירושלים. 20:30
24.05.2017, סטודיו למשחק ניסן נתיב, נועם 5, תל אביב. 20:30

בימוי: שמואל הדג'ס. עיבוד: דודי גורדון. דרמטורגיה: עוזי ביטון. הפקה: מעיין אשכנזי ואפרת טאוב.
תאורה: אדם רוטבליט. תפאורה: עלי קפלן. תלבושות: עלי וילדמן. וידאו: אריק פוטרמן. מוסיקה: עמית בן-עטר. שחקנים: רונית אברהמוף-שפירא, עוזי ביטון, דודי גורדון, שי סבתי, אסי שמעוני, אריה שריקי.

תגובות

מומלצים