מי הביא לתבוסתנו בועדת הערר !!
בסופו של דבר ניתנה ההחלטה המיוחלת בעניין (ג/ 1209) – "הר שוקף", שמאשרת הפקעת כ- 3400 דונם מידינו, וסיפוחם לפארק הכרמל. ברם, השאירו בידינו שטח של כ-800 דונם בלבד!!, תחת מושג "שטחים חקלאיים"?, זאת מתוך 4132 דונם שבתוכנית, (אולם מחוץ לתוכנית המתאר).מה הביא לתבוסה זו ??. ומי האחראי למחדל זה ?.
יש לציין מספר עובדות שאין להתעלם מהם, ושהם התוצאה הישירה לתבוסה זאת:
• ראשית ולשם הבהרה, חובה לציין שאף אחד לא החזיר לנו סנטימטר אחד, הנכון הוא, הופקעו מידינו כ-3400 דונם, מתוך 4132 דונם. לכן מי שאומר שראש העיר החזיר לנו – אינו מבין כלום ולא יודע מה הוא סח, ובסך הכול טועה ומטעה אחרים, משמע – מפיץ "דיסאינפורמציה".
• האיחוד בין דליה ועוספיה, אשר נכפה עלינו, מבלי לקבוע עוד מלכתחילה את איזור שטח השיפוט של עיר הכרמל, ומבלי להרחיב את השטח המוניציפאלי בהתאם, ומבלי לדאוג לעתודות בניה לצעירים ולדורות הבאים, תוך התעלמות מהתפתחות העיר והריבוי הטבעי של האוכלוסייה – תרם במידה רבה לתוצאה זו.
• הגשת תוכנית מתאר (ע"ד /300), לשם הפקדה, בתאריך 20/4/2005, שהיא תוכנית מתאר בעבור כפר, ולא עיר, ומאחר ומהתכנית נגרע אזור הר שוקף ולא חלה עליו תוכנית זו – נתן לגיטימציה והצדקה להפקעתה, כטענת הפארק.
• ניהול משא ומתן עם הפארק – כשראש העיר מלכתחילה ויתר על 50% מאדמות הר-שוקף, תרם גם רבות להחלטה שהתקבלה.
• אי שיתוף הנפגעים הישירים ואו אנשי מקצוע ואו נבחרי ציבור, תוך הטלת איפול על כל המהלכים והצעדים שנעשו, גרם לחוסר אימון, ולחובבנות בניהול המו"מ ולתוצאה שהתקבלה.
• ניהול מו"מ ע"י מי שאינם אנשי מקצוע, "ותושבי המקום", אשר בקיאים בצרכי התושבים, תוך שמירה על חשאיות כל נושא המו"מ, וללא הבאת הנושא לדיון במליאת העירייה, והסתרת העניין גם מחברי העירייה "הנבחרים", תרם את חלקו להפקעה זו.
יש לציין כי לולי המאבק הציבורי "והעמותה הציבורית" והמאבק שניהלה במשך למעלה משנתיים – גם את 800 הדונם היו מוכרזים כשטח פארק לאומי. נוסף, כל הישג אחר לא היה מתקבל .
לכן כל מו"מ אחרי מתן ההחלטה, בעניין אדמות "הר-שוקף", הינו "זריית חול בעינינו" וניסיון "להוליכנו שולל" שוב.