ההורים של נידאל ז"ל: "החיסרון של נידאל בלתי נתפס ובלתי נסבל"

וג'יה מנסור, אבא של נידאל ז"ל, החייל שנרצח בחוף הכרמל  ע"י עבריינים שירו לעבר כניסת המועדון ופגעו בנידאל שנפטר לאחר הפגיעה בכמה זמן על שולחן הניתוחים, במותו היה נידאל בן עשרים וחצי.

וג'יה: "היו לנו חיים מאושרים מאוד עד שהגיע האסון שהבן נידאל נרצח, נידאל היה אמור להמשיך לקורס קצינים, הוא שירת בגדוד 51 בגולני, יש לנו תמיכה ממח"ט גולני תמיר, ותמיכה ממגד 51 יניב, ויעל קצינת נפגעים שבקשר כל הזמן איתנו, כל הזמן מתקשרים ושואלים מה שלומנו, כל הכבוד להם, הם לא שוכחים אותנו בכלל" .

וג'יה: "אני לא יודע כלום על הרוצחים, אני מלווה את הדיונים, נתפסו שבעה עבריינים מטירת הכרמל, אחד מהם הפך לעד מדינה 6 מהם נאשמים והם עצורים, מחכים לתוצאות".

וג'יה: "מה שעשה לי האובדן של נידאל, מאוד קשה להסביר את ההרגשה במקום תקווה אושר ושמחת חיים, פתאום הכל נקטע באמצע הכל , נידאל היה אדם שמח, עשה לנו אווירה, עשה שמח בכל מקום שהיה בו עשה אווירה, הוא פרח, הוא חייל, איש נוער, כדורגלן, אנחנו היינו קשורים בו מאוד".

וג'יה: "משרד הביטחון לא מחסיר מאיתנו כלום, יש לנו טיפול פסיכולוגי פעם בשבוע למשך שעה, תמיד מבקרים ושואלים אותנו איך אנחנו מרגישים, אבל לגבי החברה המקומית שלנו לצערי ואני מבין אותם, הם לא מרגישים את הכאב שלנו, אובדן זה קשה מאוד, הם לא מבינים מה זה אובדן, אני מאמין שזה גורל, אין לי ספק שזה גורל, אבל יש הרבה חוסרים שאנחנו יושבים לפעמים, אתה שומע את הקול שלו, החדר שלו שמאז שעזב אותו לא שונה כלום בו, איך שתלה את הבגדים שלו, כך נשארו עד היום, יש לנו הרבה כאבים, בסביבה שלנו לא מבינים את זה, אף אחד לא יודע איך אנחנו מתמודדים עם האובדן של נידאל".

אכרם, אח של נידאל ז"ל: "לגבי מרכז נידאל לתרבות שהוקם בעוספיה, זו הדרך החומרית להנציח את שמו, הוא היה חניך שלהם ומדריך שלהם, זה עושה טוב וזה טוב לנו ולנוער שלנו. הרצח של נידאל תפס אותי בבית, קיבלנו טלפון, נסענו לבית חולים, ידענו שנכנס לניתוח, אחרי שעתיים הודיעו לנו שהוא נפטר, מבחינה דתית מה שאנחנו ואני מאמין שזה החיים, מצד שני כאבידה, זה דבר מאוד קשה, זה המקרה של נידאל, זה לא רק לתת את הגוף, זה הנשמה, זה שמחת החיים וכל דבר שמזכיר אותו בבית בכל פינה יש לו זכרון, יש לו נגיעה, יש לו טביעות אצבע, אבל כך החיים האלה ממשיכים".

אכרם: "לא חושב שהורים יכולים להפריד בין בן לשני, אותה הרגשה שהיתה לי לגבי ההורים שלי, זה אותה הרגשה, אותו יחס אני מקבל, יש את הקטע יותר לדאוג, דאגת הורים זה הדדי בינינו, אחרי שמקבלים מכה קשה כזאת, דבר ראשון שפועל זה הרגש ולא השכל, תמיד מזהירים אותי לאן ללכת ותמיד תזהר לא שזה לא היה לפני, אבל החלק הזה גבר לאחר רצח נידאל, לא שזה מפריע לי, אני מבין את זה" .

הנא האימא : "האמונה תמיד עוזרת ואם לא היתה אמונה, לא היינו יכולים להמשיך, היא נותנת לנו הרבה כוח, אני מתמודדת עם המקרה מחוסר ברירה, אני לא רואה את עצמי מתמודדת, אני חיה לי מיום ליום, בעלי יותר חזק ממני, החיסרון של נידאל בלתי נתפס ובלתי נסבל, אי אפשר להשלים בבית שלנו כי נידאל היה שמחת החיים ועשה לנו אווירה טובה , אני מתמודדת לבד כל הזמן בבית, כל הזמן אני נותנת לעצמי להתאבל לבד, להתמודד עם הקושי והגעגועים , לא מרשה לאף אחד ללחוץ אותי איך להמשיך, איך להתמודד עם אובדן נידאל הבן היפה שלי, אדם שמאבד יקר לו מנסה להעניק יותר אהבה לסביבתו, אבל מבפנים הוא איש מת, אני רואה את עצמי ואת בעלי שאנחנו איבדנו את החיים מוקדם מדי, אנחנו משפחה קטנה, וכל החיים שלי תרמתי את החיים למשפחה שלי , אני מעולם לא ראיתי את הרוצח ואני לא מעוניינת, נכון שהוא הרוצח, אבל אין לי נגדו כלום,  אני מאמינה שהוא היה אמצעי, כי אני מאמניה בגורל".

קישור לכתבה למרכז נידאל בעוספיה

https://www.karmel.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=385