שלושה נערים יתומים, חיים בצל החברה

ויסאם: "אבא עוני ז"ל אשר עבד כקצין מבחן למבוגרים, לקה במחלת סרטן ותוך 10 חודשים נפטר, לאחר שלוש שנים התגלתה אצל אימא עטאף ז"ל אותה מחלה וגם היא נפטרה, ונשארנו לבד 3 אחים" .

"כל ההתמודדות עם המחלה של אבא ואחר כך אצל אימא ללא אבא, עברנו הרבה משברים כילדים, כשההורים נפטרו אני הייתי בתקופת הבגרויות בתיכון, להתמודד היום לבד ללא הורים, זה שינה לנו את כל החיים, זה עשה לנו איפה שהוא אישיות מסוימת, כדי להתמודד עם המצב שלנו, זה לא קל בכלל, לאור המצב אני והאחים שלי כמו חברים, מבינים את המצב שאנחנו חיים בו, המצב הזה שינה אותנו מילדים למבוגרים למרות גילנו הצעיר".

ויסאם: "לגבי החברה הדרוזית שלנו, יש לנו הרבה אנשים שתומכים, מבקרים, עוזרים ושואלים ולא עוזבים אותנו, גם דוד שלי מעוספיה עאטף עאטשה שהוא כל הזמן לידנו מאז שאבא נפטר, הוא המדריך שלי ושל אחיי".

"הקשיים שלנו הם רבים, אלה הקשיים של היום יום, הגעגועים גם אם תקבל תמיכה מהסביבה, זה לא ממלא את חסרון ההורים, מקבלים עזרה משירותי הרווחה, אבל לפי דעתי אנחנו רק קיבלנו עזרה בחלק קטן ממה שהם חייבים לתת לנו וזה הכל, בתור משפחה יחודית אנחנו לא קיבלנו כמו שמשפחה צריכה לקבל, אני לא רוצה להישמע ביקורתי, יש דברים קטנים שהם עזרו, אבל זה לא זה, הם חייבים לעזור, הם לא ניגשו ושאלו או שהתעניינו בנו, אם אתה ניגש ומבקש אז הם אולי יעזרו, אבל לבד להגיע ולהתעניין זה לא קורה במחלקת הרווחה שלנו, מעולם לא קיבלתי משירותי הרווחה הסבר מה מגיע ומה לא, לדעתי הם מנצלים את זה איפה שהוא לכיוון כזה לא נעים, שאנחנו לא שואלים אותם על הזכויות שלנו, אין עוד מה להגיד, זה מאוד מציק לי ולאחים שלי, כי היחס של שירותי הרווחה לאנשים ולמשפחות כאלה זה בכיוון הזה".

"עוד כמה ימים נפתחת שנת הלימודים, בשנה שעברה ניגשנו למחלקת הרווחה והם אמרו לנו להביא הצעות מחיר והם עזרו לנו, כי אנחנו ניגשנו, השנה עוד רגע נפתחת, ואף אחד לא פנה אלינו עוד ושאל אם חסר לנו דבר".

מרואן שעולה לכיתה ח' בחט"ב: "אני עוד לא מוכן לפתיחת השנה, מבחינת הספרים, יש לי את הרשימה, אבל צריך לקנות את הדברים וצריך בינתיים לחכות עוד קצת".

האדי, תלמיד תיכון (נער דתי): "האמת שהאמונה משכה אותי לכיוון הדת, וגם אימא שלי ז"ל היתה דתיה, זה נתן לי הרבה שאני ואימא שלי ביחד נמצאים בדת , יש לנו בבית אמונה גדולה אצל כל האחים וזה בזכות אימא ז"ל".

נזיה קדור חבר המשפחה: "ראשית כל, אני מאוד מתרגש מהבית הזה והבנים האלה שהתחנכו ושמרו על איכות חיים תרבותית ולא מעדו בדרך, הובילו ומובילים בני נוער לכיוון הטוב, הם ראויים להערכה והרבה כבוד, כשאני שומע מהילדים האלה שאף אחד לא טרח ולא שאל מה חסר, או מה אתם צריכים, זה מקומם אותי באופן אישי וכולנו כחברה, אני צריך להגיע ולדבר איתם, מהרווחה צריכים להגיע לכאן ולחבק אותם, הם לא צריכים לפנות לרווחה, הם צריכים לבוא אליהם ולהגיד להם מה הם צריכים לקבל , לדעתי יש עוד הרבה משפחות במצבם של הילדים האלה בעיר, אנחנו צריכים לאתר אותם לעזור להם, הם הבנים שלנו, אנחנו כחברה דרוזית אמורים להיות משפחה אחת חמה, זה מה שאנחנו דורשים מעצמנו כחברה, אני לא מצביע באצבע מאשימה לכיוון אף אחד, כאן מדובר בכבוד האדם לאדם, אנחנו משפחה אחת, זה מה שאני עושה".

ויסאם: "דוד נזיה תמך בנו מאז שאבא שלי נפטר, הוא ואשתו תמיד הגיעו, עזרו וממשיכים לעזור, למרות שאין קרבת משפחה , לאנשים האלה אני התכוונתי, הם אלה שנתנו ונותנים לנו את הכוח להמשיך".

ויסאם: "ברצוני להגיד דבר מה, על דוד נזיה ואלהאם מנסור, האנשים האלה לא עזבו אותנו מאז שהיינו ילדים ,אני לא זוכר יום אחד שלא התקשרו אלינו, תמיד מגיעים, מבקרים ושואלים ותמיד נמצאים לידנו, אני ממש מודה להם מכל הלב, אני מאוד מתרגש לדבר על האנשים האלה שרואים בנו ילדים שלהם".

ויסאם: "אני אישת אומר שאני דרוזי ואני חלק מהעדה, על מנת להשתייך יותר ויותר, אני צריך להרגיש אותם כמשפחה, פשוט מאוד אצלנו זה לא ממש מורגש, אלה רק בודדים שנמצאים, הם האנשים הטובים שכל הזמן איכפת להם מהסביבה, אנשים אלה נמצאים בחברה שלנו, אבל הם לא רבים".

תגובת מנהל מחלקת הרווחה מר חוסאם חלבי

https://www.karmel.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=681&Itemid=1