הסופרת ליאלי, "הים בגד באהבה שאבא העניק לו"

שאלה: "ליאלי עואד, את כתבת ספר בגיל צעיר מאוד בשפה הערבית," صرخة من أعماق البحر" צעקה ממעמקי הים, מה את יכולה לספר על הספר?" 

ליאלי: "כתבתי את הספר הזה כשהייתי בכיתה ה', לפני שאבא שלי נפטר, כתבתי את הספר מרוב שאבא שלי אהב את הים, והאהבה שלו עברה אלינו, גם אנחנו אהבנו את הים מאוד, בסוף הים לא החזיר את האהבה שהענקנו לו ובגד בנו, אבא טבע בים לפני שסיימתי להדפיס את הספר".

ליאלי: "אני התחלתי לכתוב את הספר שלי בהתחלת כיתה ה' , עם אבא שלי, לקראת הסוף, כשכמעט סיימתי להדפיס את הספר, אבא טבע בים, אני אוהבת את הספר, אני הבעתי בו מה שאני מרגישה באמת, חשבתי על הים, על היחס שלי עם הים, על מערכת "היחסים" עם הים, אחרי המוות של אבא הוספתי לספר דף  אחד אחרון" .

"אבא אהב את הים, כל שבוע היו הוא ואחי הולכים לים, אנחנו גם היינו הולכים לים כל שבוע, בחגים כל הדודים שלי בים, בסוף הים בגד באהבה שאבא העניק לו".

ליאלי: "אני הייתי בגיל 10 כשאבא נפטר, בהתחלה זה היה מאוד קשה, עם הזמן למדנו לחיות ולהשלים עם האסון, אנחנו היינו 5 בבית, היום נשארנו 4, אח נשוי, אחות נשואה, אני ואימא סמאח עואד, עודני אוהבת את הים בגלל שאבא אהב אותו, אני מאוד פוחדת מהים ועד הרגע לא הלכתי לים, מאז שזה קרה, אני חושבת שצריך להתמודד עם זה, כי החיים ממשיכים, רציתי להסיר את האהבה שאבא העניק לים".

הדף האחרון בספר בערבית " صرخة من أعماق البحر" 

ליאלי...........................  

اوقات فرحه ذهبت ولا نعرف اين هي الان !

أوقات قضيناها معك أيها البحر أوقات فرحه جميلة جدا, لماذا ذهبت ؟

ذهبت تلك الأوقات الجميله وتركت أنفسنا لوحدها !

أسأل نفسي: نذهب لنزور البحر,  لكن لماذا لا يأتي البحر ويزورنا ؟

أنادي البحر,  لا يسمع ولا يجيب

مللتك أيتها المناداة اذهبي أرجوك,  اريد أن أسال البحر: لماذا أيها البحر لا تجيب؟!

لماذا أنت تعشق هذا الصمت الغريب العجيب.

تم ولم يكتمل