לכבוד ראש הממשלה אהוד אולמרט

לכבוד:

ח''כ אהוד אולמרט

ראש ממשלת ישראל

ו שרי ממשלת ישראל.

מכובדי,

הנדון: בקשה להקמת וועדת חקירה ממלכתי/ העדה הדרוזית

בבג''צ 2624/97 ידיד רונאל , עו''ד נ ממשלת ישראל הדן בפרשת מינוי בראון ליועץ המשפטי לממשלה , קבע כב' הבג''צ :

" כלל הוא שאדם חייב, לפני שהוא מגיש עתירה

לבג''צ , למצות את הסעד המנהלי באמצעות

פניה לרשות המוסמכת"

מכוח דברים אלה אנחנו פונים אל ראש הממשלה ואל הממשלה במאוחד וכל אחד לחוד ומבקשים אתכם להורות להקים ועדת חקירה ממלכתית בכדי לחקור את התנהלות ממשלות ישראל עם עדה הדרוזית בנושאי השוויון, אי ביצוע החלטת הממשלה 373 מ - 1987 ומ 1991 , הפקעת קרקעות דרוזיות בגליל ובכרמל, סירוב הממשלות להקים ישובים דרוזים חדשים לפתרון מצוקות הדיור, סירוב הממשלה להקים אזורי תעשיה בכל הישובים הדרוזים, סירוב הממשלה  להעניק שוויון זכויות מלא וגמור בכל התחומים לבני העדה הדרוזית, מדוע הממשלה אינה מכבדת את כל הבטחותיה לרשויות הדרוזיות ? ואינה מתקצבת את המגזר הדרוזי על בסיס שוויוני?

ועדת חקירה זאת תחקור בכל התחומים .

בקשתנו זאת היא לגיטימית וחוקית לאחר שהתמלאו כל התנאים להקמתה .ע''פ חוק וועדות החקירות תשכ''ט 1968 סעיף א – צריך להתקיים באותה שעה :

"עניין בעל חשיבות ציבורית חיונית הטעון בירור".

"המדובר באירוע בעל חשיבות של ממש שבעקבותיו נפגע או עלול להיפגע

אמון הציבור ברשויות השונות . או במשבר ציבורי המחייב חקירה מיידית בפרשה"

המצב הקיים בעדה הדרוזית היום , הוא מצב  טעון אשר עלול להביא לאירועים אלימים וכואבים ביותר דוגמת אירועי אוקטובר 2000. העדה הדרוזית יושבת על חבית של חומר נפץ שעלול להתפוצץ בכל רגע. כל המכובדים בממשלה קיבלו מכתבים והתראות הן מראשי הרשויות והן מאזרחים שונים. המצב אומר דרשני. הכתובת על הקיר. 58 שנים הדרוזים זועקים: מגיע לנו שוויון בדין , תנו לנו אותו"

הקמת ועדת חקירה כזאת תביא להרגעת הרוחות ולמתן תקווה לדרוזים. וגם תהווה טיפול מונע לאירועים אלימים עתידיים ותעצור אותם.

יש לציין שבקשתנו זאת באה  על מנת למצות תהליך מנהלי חוקי , בטרם פנייתנו בעתירה לבג''צ.

בתמונה ראש הממשלה

נימוקי הבקשה

העדה הדרוזית בישראל מהווה מיעוט בתוך מיעוט, קשרה את עתידה וגורלה עם העם היהודי בארץ ישראל "אשר גבריה משמשים בעמדות פיקוד בכירות ורגישות בצה''ל ובכוחות הביטחון" (פרופ' גבריאל בן דור) . עוד משנות העשרים המוקדמות ולאחר הצהרת בלפור בשנת 1917 העדה הדרוזית הבינה שכאן ייכון ויקום הבית הלאומי של העם היהודי. העדה הקריבה קורבנות רבים על מזבח ההזדהות עם העם היהודי ועם המדינה.

שיתוף הפעולה בין העדה הדרוזית ובין העם היהודי התחיל כשהעם היהודי היה מיעוט חלש ונרדף. היחסים בין היהודים לדרוזים "הוכיחו עצמם במשך מאות שנים, כשיהודים מצאו מקלט אצל הדרוזים כאשר היו יעד לרדיפות והתקפות. קשרי הידידות נתהדקו בימי המאורעות, בשנים 1936-1939 , כאשר הדרוזים העניקו מחסה ליהודים אשר סכנה ריחפה על ראשם, כמו אבא חושי ז''ל ".  בני העדה השתתפו בכל המערכות הקוממיות של מדינת ישראל. בניה היו שותפים להגנה על היהודים במאורעות שנות השלושים, נטלו חלק במלחמת העצמאות ובמבצע קדש. נלחמו במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, שילמו בדם יקר במלחמת ההתשה ובהגנה על גבולות המדינה הן בערבה, בנגב , והן בגבול הצפון. נלחמו במלחמת שלום הגליל, ובמלחת לבנון השניה. בני העדה מחויבים לשרת בצה''ל על פי חוק גיוס חובה משנת 1956 .

הדרוזים מאז ומתמיד מניפים את דגלי המדינה בחגיה הלאומיים, ומתאבלים איתה בימי אבליה הרשמיים . הדרוזים אזרחים נאמנים למדינה ולמוסדותיה, הם נוטלים בכל החובות האזרחיות והלאומיות.

מדינת ישראל משך יותר מ 58 שנים מתייחסת אל הדרוזים כמובן מאליו , ללא מתן זכויות לאומיות ואף מפלה אותם לרעה ככלל המיעוטים במדינה. דרוזים בחובות וערבים בזכויות. הדרוזים חיים בתחושה " כי ישראל מתייחסת אליהם כמובן מאליו.

תחושת הקיפוח מעיקה על בני העדה. הדרוזים למרות תרומתם לביטחון המדינה הם נחשבים ככלל הערבים, הממסד הישראלי מתייחס אליהם כאל סוגיה ביטחונית, המדינה מתייחסת אליהם בחשדנות ונאמנותם מוטלת בספק.

קיפוח הדרוזים מקיף את כל תחומי החיים, בחינוך, חוסר קרקעות לבניה, הפקעת קרקעותיהם על ידי הפרק והגנים הלאומיים, חוסר תקציבים לרשויות המקומיות ואפלייתם לרעה ביחס ליישובי הפיתוח היהודים הסמוכים להם. העדר הענקת אזורי עדיפות לאומית א  בתעשייה ליישובים אלה בכדי לעודד משקיעים וללחם באבטלה המאיימת על קיום העדה . חוסר בתכנון ובניה, אי פתירת בעיות הדיור ע''י הקמת ישובים חדשים ועוד.

יוזמתו של השר לשעבר משה ארנס הביאה ב- 21/4/1987  להחלטת ממשלה מס. 373  מיום כ''ב בניסן התשמ''ז החליטה ממשלת ישראל-

       "לקידום האוכלוסיות הדרוזית והצ'רקסית במגמה לממש הלכה למעשה את   

  שוויונן.ואף  סיווגם של הישובים הדרוזים והצ'רקסים כיישובי פיתוח יהיה כיישובים

       היהודים המקבילים הקרובים להם, בשינויים המחויבים מהנסיבות בכל

       מקרה לגופו.

ומאוחר יותר הח''כים אמנון רובנשטיין , שולמית אלוני ומשה שחל הביאו ביום 13 במאי 1991 הצעת חוק להבטחת שוויון זכויות – התשנ''א – 1991 :

1.      רשויות המדינה, וכל רשות, גוף או מוסד הפועל על פי דין, ינהגו בתחומי  

     אחריותם בהתאם להחלטת הממשלה מס' 373 מיום 21 לאפריל 1987.

2.      ביצוע של חוק זה יסתיים בתוך שלוש שנים מיום פרסומו.

דברי הסבר של המציעים : (ציטוט)

היישובים הדרוזים והצ'רקסים בישראל אינם זוכים לאותן זכויות, לעזרה ממשלתית ולפיתוח לישובים היהודים במדינה, אפליה זו קיימת במתן משכנתאות, בחינוך, בסיוע לעידוד תעשיה, בשירותי רווחה, ובסיוע לתמריצים שוטפים ובתקציבי פיתוח.

האוכלוסייה הדרוזית בישראל קשרה ברית נאמנות עם העם היהודי במדינה, בני העדה הדרוזית משרתים בצה''ל, נאמנים למדינה שילמו מחיר דמים יקר בהגנת הארץ ובטחון תושביה.

על אף שהממשלה החליטה ביום 21/411987 (החלטה מס' 373) להשוות את הישובים

הדרוזים והצ'רקסים בישראל לישובים היהודים בכל התחומים, ההחלטה לא יושמה ואי השוויון לא הוסר.

חוק זה בא להסיר אי שוויון בלתי צודק , שגורם התמרמרות רבה בקרב העדה הדרוזית שקירובה לעם היהודי ועידוד נאמנותה למדינה חשובים וחיוניים, והוא בא כצעד ראשון בהפעלת שוויון זכויות מלא לכל הישובים בארץ, בלא קשר למוצא, עדה, ודת תושביהם ב- 11 לדצמבר 1994 נערכה ישיבה בין שרי האוצר, המשטרה והאנרגיה, החינוך והתרבות, מנכ''ל משרד הפנים כנציגי ממשלת ישראל לבין ראשי המועצות הדרוזיות והצ'רקסיות.. המשתתפים בישיבה סיכמו את הדברים הבאים:

סע' מס 1

    הממשלה מתחייבת לבצע את החלטות השוויון הקודמות, בעניין השוואת הישובים     

    הדרוזים   הצ'רקסים עם יישובי הפיתוח היהודים הסמוכים לכל ישוב וישוב, לכל דבר   

    ועניין, ובכל התחומים , הן ההחלטה מ – 21/04/87 והן ההחלטה מ – 21/05/91 ולצורך כך   

    מתחייבת הממשלה להקצות את המשאבים הדרושים.

סע' מס 12

    מוסכם על עשיית מאמץ מיוחד להקמת אזורי תעשיה בכפרים הדרוזים והצ'רקסים, כולל הכוונת יזמים, לרבות פיתוח תשתיות לתעשיית התיירות במקומות האטרקטיביים, לרבות מתן מענה על בעיית האבטלה בישובים הדרוזים והצ'רקסים.

סיכום הישיבה שהתקיימה במשרד האוצר הובא לאישור הממשלה בישיבתה ביום 18/12/94 וכן לאישור בועדות הכנסת הנוגעות בדבר.

הצורך להזכיר:

"השוויון הוא מערכי היסוד של מדינת ישראל. כל רשות בישראל- ובראשון מדינת ישראל, רשויותיה ועובדיה- חייבת לנהוג בשוויון בין הפרטים השונים במדינה(השוויון בפני החוק- זמיר וסובל – משפט וממשל  ה (1999) 165) כך מתבקש מאופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה, כך נגזר מעקרון שלטון החוק הנהוג במדינה. ביטוי לכך ניתן , בין השאר, בהכרזת העצמאות, הקובעת כי:

"מדינת ישראל …תקיים שוויון זכויות חברתי

ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת , גזע ומין"

המדינה חייבת לכבד ולהגן על זכותו הבסיסית של כל פרט במדינה לשוויון. השוויון מונח בבסיס הקיום החברתי. הוא "תחילת התחילות" (השופט מ' חשין בבג''ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת.) והוא "מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי ".

"אכן השוויון הוא ערך יסוד לכל חברה דמוקרטית,'אשר המשפט

של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות,

 להמחישו' (הנשיא אגרנט בד''נ 10/69 )… הפרט משתלב למרקם

הכולל ונושא בחלקו בבניית החברה, בידעו שגם האחרים עושים

כמוהו. הצורך להבטיח שוויון הוא טבעי לאדם. הוא מבוסס על

שיקולים של צדק והדיינות. המבקש הכרה בזכותו, צריך להכיר

בזכותו של הזולת לבקש הכרה דומה. הצורך לקיים שוויון הוא חיוני

לחברה ולהסכמה החברתית שעליה היא בנויה. השוויון שומר על

השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר

תחושת בניה ובנותיה, כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר

השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את

החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם". (פרשת פורז,עמ' 332)

וברוח דומה ציין השופט מ' חשין:

"טענת הפליה לעולם נשמע לה, והיא בתשתית התשתיות. עקרון

ההפליה יסודו בצורך עמוק הטבוע בנו, בכל אחד מאתנו- שמא

נאמר ביצר ובצורך שבאדם: באדם, אך לא רק בו- כי לא יפלו אותנו

 לרעה,כי נזכה לשוויון, מאלוה ממעל ולמיצער מן האדם…הפליה

(אמיתית או מדומה) מוליכה אל תחושת –של-קיפוח ותסכול, תחושת-

קיפוח ותסכול מישירים אל קנאה. ובבוא קנאה תאבד תבונה…נכונים

אנו לשאת בעול ובסבל ובמצוקה אם נדע כי גם זולתנו- השווה לנו

כמותנו ועימנו; אך נתקומם ולא נשלים במקום בו יקבל זולתנו-

השווה לנו- את שאנו לא נקבל" . (בג''ץ 1703/92 ק.א.ל קווי אוויר

             למטען נ' ראש הממשלה (טרם פורסם)).

 "שוויון זכויות וחובות לכל אזרחיה של מדינת ישראל הוא ממהותה ומאופייה של מדינת ישראל" (המשנה לנשיא, השופט אלון בע''ב 2/88 בן שלום נ' ועדת הבחירות המרכזית השתים עשרה, פ''ד מג(4) 221, 272, ראו גם פסק דינו בבג''ץ 153/87 שקדיאל נ' השר לענייני דתות, פ''ד מב(2) 221).

המדינה ורשויותיה הם נאמני הציבור . "רשויות השלטון מקבלות את הסמכות מן הציבור, שבחר בהן באופן שוויוני, ולכן הם גם חייבות להפעיל את הסמכות כלפי הציבור באופן שוויוני" (זמיר וסובל, שם עמ' 176). עמד על כך השופט זוסמן , בציינו:

"בעוד שאזרח פרטי רשאי 'להפלות' בין פלוני לאלמוני ולבור לו

את אלה שאתם יעסוק, אפילו יהיו נימוקיו ומניעיו בלתי סבירים,

אסורה הפליה מטעם רשות ציבורית. הטעם הוא, כי בהשתמשה

בנכסיה או בעשותה את פעולותיה נטלה הרשות על עצמה תפקיד של

נאמן כלפי הציבור, ובתור שכזה חייבת הרשות להתייחס יחס שווה

אל שווים, ומשהפרה עקרון יסוד זה והפלתה אזרח שלא כדין, הרי זו

עילה להתערבותו של בית משפט זה: ואין נקפא מינה בכך אם

השימוש גופו או הפעולה גופה משתייכים למשפט הציבורי או למשפט

האזרחי. תפקיד הנאמנות כלפי האזרח והחובות הנובעות ממנו

נובעות מן הדין, וממלא ניתנות הן לפיקוח ולביקורת בבית –משפט

           זה" (בג'ץ 262/62 פרץ נ' יושב ראש, חברי המועצה המקומית ותושבי

          כפר שמריהו, פ''ד טז 2101 , 2115 ).

חובתה של המדינה לנהוג בשוויון משתרעת על כל פעולותיה. השופט שמגר אמר באחת מגזירותיו – כי " הכלל שלפיו אין מפלים בין אדם לאדם  מטעמי…לאום…דת…הוא עקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפישת היסוד המשפטית שלנו ומהווה חלק בלתי נפרד מהן"(בג''ץ 114/78  בורקאן נ' שר האוצר, פ''ד  לב(2) 800,806).

בדבריו המלומדים של כב' השופט ברנזון צריכים להיות אור שבו נאיר את המדינה וממשלתה, הם התקווה . העם היהודי בארץ ישראל , וממשלת ישראל חייבים ללמוד מהם :"

"כשגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו קורבנות היינו לאומות

העולם שבתוכן ישבנו ובכל הדורות טעמנו את הטעם המר של

רדיפות, נגישות והפליות רק בגלל היתנו יהודים ' שדתיהם שונות

מכל עם'. מלומדי ניסיון מר ואומלל זה, שחדר עמוק להכרתנו

ולתודעתנו הלאו צלם אלוהים של השונא וממיטה  רעה על השנוא על לא אוון בכפו.

עלינו לגלות יחס אנושי וסובלני כלפי כל מי שנברא בצלם ולקיים את

            הכלל הגדול של שוויון בין כל בני- אדם בזכויות ובחובות" (בג''ץ 72/392 ברגר

               נ' הוועדה המחוזית  לתכנון ובניה, מחוז חיפה, פ''ד כז(2) 764 , 771).

מית והאנושית, ניתן לצפות שלא נלך בדרכים

הנלוזות של הגויים, ובהתחדש עצמאותנו במדינת ישראל עלינו

להיזהר ולהישמר מכל צל של הפליה ומנהג של איפה ואיפה כלפי כל

אדם לא – יהודי שומר חוק  הנמצא אתנו ורוצה לחיות עמנו בדרכו שלו,

לפי דתו ואמונתו. שנאת זרים קללה כפולה בה: היא משחיתה את

צלם אלוהים של השונא וממיטה  רעה על השנוא על לא אוון בכפו.

 שופטי ישראל  אמרו וקבעו שהמיעוטים נהנים משוויון זכויות גמור :

"מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי (ראו חוק השבות תש''י 1950). אך משמצוי אדם בבית כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות, אשר קראה: "לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה".(השופט מ חשין בפרשת איזקסון.

לבסוף, במדינת ישראל מתקיימות (שני בתים) שתי מדינות בתוך מדינה אחת, מדינת צדק לאזרחים היהודים, ומדינת ביזה לאזרחים הדרוזים מפני ששניהם יהודים ודרוזים רוכשים את זכויותיהם על ידי תשלומי מיסים ובמיוחד תשלומי מס הכנסה , ועל ידי שירות צבאי (כפייתי) חובה שני העמים שווים בחובות, אך היהודים מקבלים מהמדינה את מלוא זכויותיהם, אך הדרוזים לא זוכים לקבל את מלוא זכויותיהם למרות שהם רכשו אותן בדם בניהם ובכספם זיעת אפם.

אני מקווה שכבודכם יבין את חומרת מצבה של העדה הדרוזית, שכבודכם מודעים לסכנות וביכולתכם למנוע אותן .

על כן, אתם מתבקשים לענות לבקשתנו זאת ומורים על הקמת וועדת חקירה ממלכתית בכדי לחקור את יחסם של ממשלות ישראל לעדה הדרוזית כפי שהסברנו .

                                                                                         בכבוד רב

                                                                                    זהר (כמאל) אמין

העתקים:

1. חכ''ים
2. שיח מוופק טריף ראש העדה הדרוזית
3. מר נביה נסראלדין יו''ר פורום ראשי המועצות הדרוזיות.