ממנהלת בית ספר לעורכת דין

עשרות שנים היא פילסה את דרכה בתחילה כמורה, ועם השנים  כמנהלת בית ספר שהפך לשם דבר ברמה עולמית.  ואז,  לאחר אין ספור פרסים בהם פרס החינוך בשנת 1994 אותו קבלה מהנשיא דאז עזר ויצמן ז"ל, ביקורים של שרי חינוך ומי לא במוסד שבנתה ממש בשתי ידיה, וגם לאחר שנבחרה לייצג את העוסקים בחינוך והדליקה משואה  בערב יום העצמאות בהר הרצל, החליטה ד"ר עבד אל ראחים לסגור מעגל ולהגשים סוף סוף את חלומה. "זה לא רק הגשמת חלום אלא גם קיום משאלת ליבו של אבי טלאל ששמש שנים רבות ראש לשכת התביעות במחוז הצפוני של המשטרה, ורצה לראות בי ממשיכת דרכו" אומרת ד"ר עבד אל ראחים. ומכאן, בעידודו של האב, הדרך הייתה קצרה להירשם לבית הספר למשפטים  במרכז האקדמי כרמל, ולהתחיל במרץ את לימודי המשפטים כאילו הייתה אותה סטודנטית צעירה בראשית דרכה באקדמיה.

את סיפורה של ד"ר רחאב ניתן להגדיר כהגשמת הבלתי יאומן. היא החלה את דרכה כמורה בבית ספר יסודי בנצרת, ובד בבד המשיכה בלימודי חינוך החל מהתואר הראשון ועד לדוקטוראט, כשהיא כבר אמא ל-4 ילדים. היא גם רכשה בלימודי המשך השכלה בייעוץ ארגוני, אימון אישי גישור והנחיית קבוצות. שנת 1985 הייתה שנת המפנה בחייה המקצועיים לאחר שהתמנתה כמנהלת בית הספר היסודי בכפר מנשיה זבדה שבעמק יזרעאל. בית הספר כלל אז שלוש כיתות בלבד ופעל בפחונים שהיו מוצבים בתוך בית הקברות בכפר. התלמידים למדו שעתיים בלבד מידי  יום.

"החלטתי, כנגד כל הסיכויים, להפוך את בית הספר למוביל במדינת ישראל מתוך אמונה ואידיאולוגיה הקשורה לכבוד האדם. זה לא היה פשוט. הכפר לא היה עדיין ישוב מוכר. גייסתי את בעלי שהוא מהנדס כדי לתכנן את בית הספר העתידי.  גייסתי את וועד הכפר, את ההורים, את המועצה האזורית עמק יזרעאל  ואת משרד החינוך".

וכך בתוך 5 שנים חל מהפך חינוכי במנשיה זבדה כשבית הספר החדש הוקם  במבנים הראויים למוסד חינוכי, ועם השלמתו הוא נחנך באירוע חגיגי בנוכחות שר החינוך דאז יצחק נבון. עם השנים, השמועה על בית הספר בכפר עשתה לה כנפיים  ומשלוש כיתות גדל בית הספר עד ל-18 כיתות לימוד והפך למרכז חינוך בכפר לגילאי  3 -  12 במסגרת החינוך הרגיל  ו- 5 עד 21 במסגרת החינוך המיוחד.

עם השנים הוא החל גם לשמש גם מוסד לחינוך מיוחד המשרת כ-20 מועצות מקומיות בסביבה. עד מהרה זכה בית הספר שבהנהלתה בפרס החינוך מטעם שר החינוך. בית הספר שילב בין תלמידים בעלי צרכים מיוחדים לבין תלמידים עם צרכים רגילים. בהמשך הפך כבר בית הספר למוסד ניסויי ולמרכז הכשרה.

25 שנים עמדה ד"ר עבד אלחלים בראשו של המוסד המפואר שהקימה. משלחות ממדינות שונות בעולם ומערים רבות בישראל הגיעו לכפר מנשיה זבדה לחזות בפלא שהקימה ולהווכח בנה שאפשר גם אחרת. בין לבין, היא נבחרה בשנת 1996 לייצג את מערכת החינוך כמדליקת משואה בערב יום העצמאות בהר הרצל בירושלים.

"הצלחתנו נובעת מהרצון לעשות ולא מתחושת קיפוח" היא אומרת , לאחר שהמוסד כבר עשרות פרסים על פעילותו. בשנת 2007 פרשה מניהול מהמרכז החינוכי שהקימה, והחלה לשמש מרצה במכללת אורנים בתחום של הכשרת מנהלים. אבל חלומה ללמוד משפטים עדיין הוסיף לקנן בה.

"כשהייתי ילדה רציתי ללמוד משפטים אבל זה לא התאפשר לי בשל המרחק הרב לאוניברסיטה העברית. בשנה האחרונה החלטתי שברצוני להשתייך גם לקבוצת המשפטנים. שמעתי דברים טובים על המרכז האקדמי כרמל, על יחס היועצים לפונים וגם המרחק לביתי היה שיקול מכריע בבחירה. המרכז עצמו משדר קבלת הזולת, פתיחות ותמיכה, ואני שמחה בכל פעם שאני מגיעה ללמוד להיווכח מחדש כיצד צעירים יהודים, ערבים, דרוזים ומיעוטים אחרים לומדים בצוותא כשווים".

רחאב אינה מתכוונת לפתוח משרד עורכי דין עם סיום לימודיה. "החלום שלי הוא להתמחות בזכויות האדם כי משם ניתן לפתור את הבעיות. זהו חוק היסוד של העולם. אני לא רוצה לעבוד כעורכת דין אלא לעזור לעניים ולמקופחים ובכך יהיה סיפוקי". עם סיום לימודיה בעוד כשנתיים, היא מקווה שאביה בן התשעים יזכה לראותה  עולה על הבימה כבוגרת בטקס הסיום.  על התעודה יתנוסס גם שמו, שהרי התמריץ הראשוני להישגיה שמור לו בליבה.

בצילום: ד"ר רחאב עבד אלחלים. צילום: מרכז אקדמי כרמל, יחסי ציבור