‏זיכרונות קורונה בבני ברק

ריח במטעמי נכונות, שיגרת תבליני חריצות מסוגננת, מירקמי דבשי סודות בחמישים מעלות נוף הדרים. כך הרגשתי כשמסרתי לאמא בבית הראשון, את החבילות בתפקידי כחייל. בן 18 וחודשיים, כל חיי אכלתי פלאפל ולעיתים גם שווארמה.

29.04.2020 מאת: רחל אבידר
 ‏זיכרונות קורונה בבני ברק

 

בתפקידי שם, בעידן הקורונה, אני מסכן את בריאותי ומתחנן בפניכם, לא לחשוב שהם לא טובים, אינם ממושמעים, חלוצי הניתוק מהחילוניים, לא תאמינו לי- ואספר למה: האיש בבניין השני בשהותי בתפקיד בבני ברק, פתח הדלת, העמיד ראשו בגאווה מולי, אמר 2 מילים, וזהו, ובזה חרץ גורל הקהילה החרדית שם, כולה! אמר: "תזכה, תזכה לגלות".

לא הבנתי ותיכף חייך, לקח החבילות לביתו ונעלם. לילה, ישן במתקן בבית -החייל, חושב מה היה בדבריו... תזכה לגלות, בסך- הכל הבאתי לו את החבילות המגיעות לו מצה"ל ... למה התכוון כשאמר, בעצם את מה, ומתי... ? בחצות ממש עייפות הורגשה וקמתי, "הבנתי!", צעקתי ברגישות עצומה, הוא בכלל לא התכוון אלי, הוא מסר לי את הקוד, אך איך עשה את זה מהר באחריות ובשקט כמו רעדה העביר זאת!

הנה אסביר לכם, האיש אמר בעצם 2 מילים: תזכה לגלות, הוא בעצם התכוון להגיד שכשכולנו נתאחד, נהיה בערבות הדדית, נתחשב זה בזה, לא רק על עצמי אלא נתחשב גם בזולת, אז נהיה אחד, יהיה לנו לב אחד, משותף, של התחשבות ואהבה ומידת החסד, תזכה לגלות, לא אמר נזכה.. אמר תזכה, שאז כולנו נהיה אחד, אז נגיד תזכה, ואז הלגלות יופיע, לגלות את כח האהבה המלא, זו השאיפה!

תודה לך איש יקר, שינית את חיי... ונזכה יחד כאחד להשיג את ה... לגלות!

 

תגובות

מומלצים