די עם הגזענות

אני חושב שההיסטוריה בת זמננו רשמה לנו שני סיפורים על שיאני הגזענות שנוצרו בעת החדשה והתחרו על הבכורה: האפרו-אמריקאים והלבנים של אמריקה, ותורת הגזע של גרמניה הנאצית. לא חסרים ברוך השם עוד סיפורי גזענות שהתפתחו על הכדור הכחול אולם ולכל הדעות אלה הם השיאנים

04.07.2019 מאת: אלברט שבות
די עם הגזענות

 

לפני מספר שנים כתבתי סדרת מאמרים על הגזענות וסיכמתי עם עצמי על ההגדרה הזאת: גזענות היא 'הרגשת עליונות'. גזען חש את הצורך להרגיש עליון, הוא יחפש אנשים נחותים ממנו בתחום מסוים ואף יצור נחיתות מלאכותית במו ידיו וידביק אותה באי-אלו שחיפשם בנרות רק בשביל להרוות את רגשי העליונות שלו. זו הגזענות להגדרתי דאז. 

אתמול ראיתי סרט ישן על הגזענות האמריקאית שהיתה נפוצה בשנות הארבעים כאשר עדיין הייתה קיימת ההפרדה הגזעית הרשמית בארה"ב שהתבטאה בכניסה למסעדות, לאולמות הקולנוע, בבתי הספר, בתי חולים ובמקומות מגורים.

הבה נעשה סדר: אמנם העבדות נאסרה בחוקה האמריקאית בסופה של מלחמת האזרחים בשנת 1865 אך הגזענות כהיא זו נותרה גם נותרה על כנה תחת עוגנו של החוק האמריקאי ורק ב-1967, לא מזמן, בוטלו סופית חוקי הגזע והאפליה בכל מדינות אמריקה.

יעברו 42 שנים עד בחירתו של האפרו-אמריקאי הראשון לנשיא ארה"ב, הוא ברק חוסיין אובמה שאת בחירתו חייב, תרתי משמע, לביטול חוקי הגזע מ-67. 'תרתי משמע'- כי לאובמה ה-'לבן' לא היה סיכוי להיבחר למשרה זו אלמלא הצורך הפנימי האמריקאי להוכיח לעצמו ולכל העולם את אקט ביטול הגזענות שהיה מעוגן בחוק.

אמריקה ביקשה באמצעות אובמה למחוק את ערוותה ההיסטורית שהייתה עד לא מזמן מעוגנת בספר החוקים שלה. עם זאת, בדיעבד כל העולם מזהה את כהונתו הכושלת של אובמה שהנביטה את שורש הקונפליקטים במזרח ובמערב. האביב הערבי יעיד על זאת וגם יבשת אירופה שטבעה באוקיינוס המסתננים הערבים- תעיד גם תעיד.

נחזור לסרט מאתמול והעלילה הייתה על שני עו"דים אמריקאים- אפרו-אמריקאי ויהודי שבשנות הארבעים היו שותפים במשרד עו"דים, ולידם נפל קייס מעניין על בחור שרירי אפרו-אמריקאי שעבד כנהג באחוזה של משפחת אצולה לבנה ועשירה.

הגברת הלבנה הייתה אישה מוכה ואומללה, ויום אחד נפלו עיניה על הנהג השרירי והזמינה אותו מתוך בדידותה הקשה לשכב עימה, והחשש בא לאחר מעשה שמא יצמח מפרשת האהבים תינוק בצבע לא הכי רצוי ומיד מצאה את פיתרון 'אשת פוטיפר': העלילה על הנהג עלילת שקר שאנס אותה. בדרך גאונית, שני השותפים הגאונים, היהודי והאפרו-אמריקאי הצליחו להוכיח לחבר המושבעים כי שקר שיקרה הגברת וכי לא היה ולא נברא שום אונס.

סצינת הסיום, בהיוודע הזיכוי, צולמה כאשר נכנס העו"ד האפרו-אמריקאי לשירותים ציבוריים, והנה רואה ליד השורה בעמדות המשתנה שלט קטן שאומר 'שימוש בלעדי ללבנים'. בידיו החזיק עדיין בכוס קפה ריק, אותו הושיט אל המים הזורמים על קיר המשתנה, מילא אותו ושתה. לא השתין אך שתה מהמים של המשתנה.

לאמר: לא השתנתי ולא עברתי על החוק כי אני איש חוק, אך שתיתי גם שתיתי ממימי המשתנה על-פי חוק שאינו אוסר עלי זאת. לאמר שוב: אנו מתענים אמנם תחת ידכם ומתפתלים מייסורים ומכאוב אך את החוכמה, התבונה, את השכל והאינטליגנציה לא תקחו מאיתנו לעולם ודרכם אף נעלה עליכם וננצח אותכם, כדוגמת קייס ההתעללות בו נחלתם תבוסה ונוצחתם על-ידי היום. כאן נולדה ההגדרה הנוספת שלי לגזענות.

תחושת העליונות, הגזענות, היא לא רק תחושה היא גם התמודדות. גזען כל גזען מחויב להתמודד, ירצה או לא, עם שאלה אישית עד מאוד שבכל יום ויום תכפה את עצמה עליו ויראה אותה מוטלת לפניו בכל רגע ואקט גזעני: והלא מה שאני עושה אינו אנושי, שמא לאיש שמפרק עליו את התנשאותי לא מגיע זאת ומן הסתם צודק הוא ממני, חכם ממני, יפה ממני, הוגן ממני, כשר ממני... אין גזען שלא עמד בפני הקושיה הנוקשה הזו והתמודד עימה לכל היותר פעמיים או שלוש עד שהדף אותה; עובדה כי המשיך לאחר מכן לחיות עימה, לא אמרתי לחמוק ממנה כי אם ללמוד לחיות איתה, הווה אומר להפוך אותה לשקופה בלתי נראית. לפקוד על מוחו להתעלם מנוכחות השאלה המטרידה ולתרגל אותו לעשות כן- שלא יראה את הקושייה לנגד עיניו ויצטרך להתמודד עימה.

אז למה אתה גזען? כי כך. ולמה אתה מחולל דבר בלתי אנושי? כי כך. הוא משוכנע במאות האחוזים כי אין כאן שאלה, המוח שלו הרי הפך מזה זמן את השאלות הללו לשקופות בלתי קיימות, היכן איפא השאלה ועל מה הוא יענה.

לציין כי גם פושעים מכל סוגי הפשע הקיימים לומדים להפוך את השאלות הללו לשקופות בשביל לא להתמודד איתן, אולם ישנו הבדל משמעותי וניכר בין הגזען וגזענותו לבין יתר הפושעים ופשעיהם: רק פשע הגזענות עוגן לא פעם בחוק על-פני ההיסטוריה האנושית הרחוקה ואף הקרובה.

מעולם, מאידך, לא עוגן הגזל או הרצח בחוק אך הגזענות ועל שום מה כן עוגנה בחוק במספר פינות ונסיבות היסטוריות. זה מסביר אולי את הקשר של הגזענות הסמויה המפעפעת עדיין בנפשי מי מהפקידות הבכירה במדינות הכי נאורות ודמוקרטיות שהגזענות, כך על פניו, מהן והלאה.

הבירוקרטיה, לדעתי, היא אחת משש ערי המקלט של הגזענות הסמויה, זאת כי היא פוטרת את 'הפקיד' לנמק את עצמו; זה החוק עונה לך ודורך עליך כאוות נפשו. החוק כהוא זה על המערך המשפטי האדיר שנבנה סביבו משמש לפרקים כמקלט חם ונוח דווקא לפלח המכובד משומרי הסף שלו, והדבר המחפיר נעשה באופן שאינו מתקבל על הדעת ויכול להגיע עד לכדי אבסורד מגוחך וחסר-היגיון הסותר בעליל כל הגות, רעיון, או מחשבה רציונלית. אסיים להלן בסיפור מהחיים שימחיש את פעילות אותו המוח שתורגל להפוך שאלות תכליתיות לשקופות בלתי-נראות, ומעשה שהיה כך היה.

המעשה שאשרוד להלן מוכר דה-פקטו לכלל אזרחי ישראל ואולם זו הפעם הראשונה שנחשפים לדקויותיו. לפני פחות משלושה חודשים יצא עם ישראל לבחור את נציגיו לכנסת ה-21 וכידוע התוצאות היו מאוד צפופות עד כדי שלא היה ניתן להרכיב לאורן קואליציה ולו הצרה ביותר ועל-כן, ובפעם הראשונה בתולדות המדינה, ישראל נאלצת לעבור בחירות חוזרות בספטמבר השנה על כל ההוצאות ומורת הרוח הנלוות לדבר.

נחזור עם הסיפור קצת אחורה בזמן, לבוקר שלאחר הבחירות בו הוכרז על-ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט חנן מלצר על תוצאות האמת. בד בבד וכמעט בו בזמן ההכרזה ומפי אותו יו"ר יצאו עוד הכרזות על חשדות פליליות לזיופים קשים 'בעיקר' במגזר הערבי, ועל 'העיקר' הזה למדנו מפיו של יו"ר הועדה מלצר.

כאן המקום לציין כי בכל מערכות הבחירות שקמו בישראל קרו זיופים ונפתחו חקירות אותן איש לא יזכור, כי תוצאותיהן גם אם יגיעו למלוא חומרתן המספרית לא יֶשַנּו את חלוקת המנדטים המקורית לא לכאן ולא לכאן. לא כן בבחירות לכנסת ה-21, החלוקה הכפופה לאחוז החסימה כה צפופה הייתה עד כי עשירית האחוז (0.01%) עשויה להכניס מפלגה בת 4 ח"כים לכנסת או לחילופין להשאירה מחוצה לה. רע"מ עם 143,666 קולות במגזר הערבי זכתה בארבעה מנדטים, בעוד הימין החדש 138,598 קולות נותרה עם ארבע ח"כיה מחוץ לחומות הכנסת והממשלה בגין 1454 קולות חסרים.

נעקוף שוב את המספרים היבשים ונחזור אל מלצר יו"ר ועדת הבחירות והכרזותיו, זו ליד זו, זו על תוצאות האמת וזו על החשדות הפליליים שהובאו לידיעתו, בעיקר במגזר הערבי, ושפנה בגינם במכתב דחוף ליועמ"ש ולמ"מ המפכ"ל שיחקרו לאלתר את החשדות החמורים ויעדכנו את מחליפו בממצאי החקירה עד שלושה חודשים ממועד פתיחתה.

עד כאן הכל טוב ונעים ויפה, כל עם ישראל כולל הפוליטיקאים בעלי-עניין לא מצאו דבר מוזר בהשתלשלות ההכרזות והעניינים, אך אני ירדתי לתומי לדקויות המקרא ומצאתי דבר מוזר ביותר, אנא לפני שתמשיכו חזרו על קריאת הקטע האחרון ונסו לחפש בו את הדבר המוזר.

והנה הוא הדבר המוזר שמשך את תשומת ליבי והפיל אותי לקרשים: הכיצד יו"ר ועדת הבחירות נותן ארכת זמן בת שלושה חודשים למשטרה לחקור את הזיופים הקשים להגדרתו, ובמקביל מפרסם את תוצאות האמת מבלי להתחשב מלכתחילה בתוצאות החקירה והשפעתה דה פקטו על חלוקת המנדטים העומדת ותלויה על חודו של קול.

זו הייתה הקושיה שארגתי אותה במאמר ושלחתי אותו למבקר המדינה כתלונה חמורה על לא פחות ולא יותר: הטיית הבחירות. אני מאמין כי גם אתם עכשיו מבינים עד כמה התלונה הזו מופשטת אך מציאותית. עד כמה אבסטרקטית אך חמורה. שני אקסטרימים בשורה אחת כאשר המופשט הראשון מסתיר את פני אחיו השני- אף הוא מופשט, ולא נותר אלא להבחין בבעל העניין שנהנה מעצם הפשטות וגייסה לצידו.

על תלונתי למבקר לא קיבלתי עד היום אישור קבלה, ואילו מרכזת פניות העליון, בשמו של מלצר, קיבלתי מכתב הערה על כי הערתי גובלת בלשון הרע.

זהו. האם הדברים מזכירים לכם משהו על הגזענות הסמויה, על השאלה המטרידה שמתרגלים את המוח למחוק את קיומה עד שנעשית שקופה בלתי נראית. מבקר המדינה ושופט העליון לא הבינו את תלונתי כי לא ראו אותה. זו המסקנה הסופית ובירושלים ננוחם.

 

פורטל הכרמל

תגובות

מומלצים