יחד יהודים ודרוזים נזעק את זעקת הסירוב לחוק
חוק הלאום שחקקה הכנסת ואשר עשה הדים גדולים בין תושבי מדינת ישראל ובעיקר בין בני העדה הדרוזית, השפיע רבות גם עלי ואני מבקש לשתף אתכם במחשבות שלי וברגשות כאדם מן השורה.
איני איש פוליטי, איני מפקד צבאי לשעבר,אין אני נושא במשרה ציבורית כלשהי כיום, אני עובד סוציאלי שיקומי בגמלאות והיו לי ויש לי עד היום חברים/ות יהודים יקרים/ות שהם/ן בשבילי מעיו אחים/ות שלא ילדה אותם אמי.
מזה שנים רבות נוצרו קשרי עבודה שווים בין שווים,קשרי ידידות ואחווה ביני לבין חברי היהודים,אם זה בצבא בקצין העיר ובקישור לאום, אם זה במוסד לביטוח לאומי, במרכזי השיקום ובלשכות הרווחה, אם זה בעמותות ציבוריות כמו אקים,אנוש ועוד.
חרף יציאתי לגמלאות מוקדמות מזה כעשרים שנה,עדיין מתקיימים ביני לבין חבריי קשרים חברתיים במפגשים אישיים,באירועים שונים ובנסיבות שונות,משמחות ועצובות או באמצעות שיחות טלפוניות או הודעות ברשתות החברתיות.
מיום חקיקת החוק, אני מהרהר יומם ולילה איך אני אתנהג עם חברי/חברותי ואיך אתייחס אליהם/ן בפעם הבאה כשנפגש ברחוב או באירוע כלשהו אצלם או אצלי.
האם עלי לברך אותם במלים חמות שנהגתי לברך אותם כמו שלום אחי,שלום ידידי,שלום חברי היקר או עלי להחליפן במלים יבשות וקרות שאינני מסוגל אפילו לחשוב עליהן.?!
האם עלי לחבק אותם חיבוק חם ומלא ולנשק את הלחי כפי שנהגתי בעבר או שמא עלי להימנע מחיבוקים ומנשיקות ואולי אסתפק בחצי חיבוק וחצי נשיקה או אולי בלחיצת יד או לברך מרחוק או אפילו להתעלם לחלוטין מהם כאילו איני רואה ואיני שומע אותם. האם אהיה מסוגל לכך והאם יהיו הם מסוגלים לסבול את זה.?!
איך אני אתייחס לידיד נפשי ולאחי היקר דני מרמת ישי שתמיד מתקשר ושואל בשלומי ובשלום בני משפחתי אחד אחד ובשמות שלהם. דני גם מזכיר לי תמיד את מועדי החגים שלי מאחר ופשוט רשומים אצלו כל המועדים,אם עלייה לרגל לקבר יתרו,חג הקורבן,חג נביא סבלאן ועד אחרון המועדים.?!
מה אענה לדני כאשר הוא יתקשר לברך אותי ומה אעשה כאשר יבוא לבקר אותי בביתי או יבוא לסייע במסיק בעונת מסיק הזיתים.האם אקבל אותו בחיבוק חם ומלא או אשמור מרחק ממנו ואומר לו תם עידן הידידות.?!
והרי לכם סיפור מהיום בבוקר:
בכל מוצא שבת אני מבצע תורנות אצל אמי הקשישה בת התשעים ושמונה זה מספר שנים.בשעה מאוחרת בלילה התעוררתי וראיתי בחנייה שני רכבים זרים שלא ידעתי למי שייכים.בבוקר ראיתי שני צעירים שירדו לחנייה ולקחו כלי רחצה מהרכבים ואז זיהיתי שהם בני המשפחה הידידה שלנו ממבשרת ציון ליד ירושלים.מסתבר שבאו בלילה שתי משפחות ולנו אצל אחי סעיד בקומה מעל בית אמי .
משפחת ידידנו יוסי,מוטי,מיכה ובני משפחתם,הנה משפחה מכובדת ממבשרת ציון,משפחה יקרה לנו כפי שאנו יקרים לה ,משתתפת אתנו בשמחות ובאבל כפי שאנו משתתפים אתם בשמחתם ובאבלם,לנים אצלנו בחופשים ובגיחות שלהם לצפון והם יודעים שיש להם בתים בכפר גם אצלנו וגם אצל קרובינו.
גם אנחנו נוהגים אצלם בבתיהם ,כאשר אנו מגיעים לירושלים לשמחות,לאשפוזים בהדסה ואפילו לנחום אבלים,אנו יודעים שיש לנו מקום לינה ואירוח אצלם,כמונו כמוהם.
אני שואל את עצמי,איך אנו נתייחס אליהם ואיך הם יתייחסו אלינו כעת ולאחר שחוק הלאום,שהכנסת חוקקה ואשר הפריד בינינו כמשפחות ידידות ,חמות ותומכות למרות הבדלי הדת והלאום ועשה את הלא יהודים אזרחים סוג ב ואם אזרחים בכלל.?!
ומלה אחרונה לחברים,לידידים היקרים.אתם העם הפשוט השווה לנו,האוהב אותנו כפי שאנו אוהבים אותו,אתם ורק אתם יכולים ללחוץ על הממשלה והעומד בראשה,על הכנסת ועל המחוקקים,ללחוץ לביטול החוק,חוק הלאום הגזעני,שהוא לדעתי ולדעת רבים,חוק רע למדינת ישראל,לתושביה היהודים לפני התושבים הלא יהודים.
אני משוכנע ובטוח שאינכם מסכימים ומרוצים מאישור החוק בכנסת ואני בטוח עוד יותר שאין חוק בעולם יכול למנוע את הרגשות שלנו אחד כלפי השני ואינו מסוגל להרוס את הגשרים ולנתק את הקשרים שנבנו ונרקמו בינינו מאז קום המדינה ואפילו לפני זה בדורות.
גם אתם וגם אנחנו נזעק את זעקת הסירוב לחוק וייחד נפעל למחיקתו מדפי ההיסטוריה.
עו"ס נימר טריף, כפר מגאר.
