ללא חלום העולם יהיה אבוד
יום מבינים יום אבודים, יום רבים ויום סולחים, יום מפחדים יום מאושרים, יום צועקים ויום רגועים, יום סגר יום חופש,
ומי יודיע מתי נחיה באושר?
יש לנו בית אבל אין אוכל,
המנהיגים כועסים והעם סובל.
המדינה פושטת רגל ואין לה כבר כסף,
הכסף נעלם ואין לנו זמן לעוד מעגל לשבת בו ללא מטרה.
על מה בוכים ועל מה עצובים?
הקורונה הרגה לנו את החיים,
היא מסתובבת בין כל הכפרים והערים,
ולה אין בעיה לסגור עלינו את הבתים,
אז מה נעשה ואיך מתמודדים?
האם לצאת או להישאר בבתים?
כולנו לא יודעים ואפילו לא מבינים מי הצודק, מי הנוכל והאם יש רע ואמת!
אנחנו העם שהוא היחיד שסובל ועליו לא חושבים,
אז באמת, מה יעשו המסכנים שהם כבר חודשים לא עובדים, אין להם אוכל, אין להם אושר וכל יום הם מתעוררים ואומרים: "מזל שאנחנו עדין בחיים".
מה עם העם שהוא חי ללא הבנה והוא מחכה לצאת מהבועה?
הנחמה, אנשים טובים עדיין נמצאים, ללא פוליטיקה הם חיים, שרק על עצמם הם סומכים ולעולם הם רק עוזרים.
אנחנו בעידן החלום שכל מי שבונה חלום הוא משנה את היום ואת גורלו,
בואו נחלום על עולם מדהים שיש בתוכו רק אושר, בריאות ושמחת חיים.
מה בעצם אנחנו מהעולם הזה רוצים חוץ מלחיות חיים טובים ומכובדים.
אז אל תתרגשו ואל תתייאשו, העולם ישתנה ובזה חשוב שכולנו נאמין שהעולם יהיה גן עדן מדהים, אמן אמן.
