מוֹנִיר דאהֶר:"מַצְפֵּן זָהֳרִי!"
שִׁירַי חֲרוּתִים עַל קִירוֹת לִבִּי
קָשֶׁה לְהַעֲלִים אוֹתִיּוֹת
כְּהֶרֶף עַיִן סְתָמִי
הַכְּתוּבוֹת בְּזָהָב טָהוֹר
הֵן מְלֵאוֹת חֵן מַלְכוּתִי
שִׁירַי הֵם שׁוֹשַׁנַּת הָרוּחוֹת
וּמַצְפֵּן זָהֳרִי
הֵם נִמְצָאִים שָׁם לְעוֹלָמִים
מְגִלּוֹת מְלֵאוֹת בְּעֶרְגָּה,
טֹהַר וְאַהֲבָה
כָּכָה חָשַׁבְתִּי מֵעוֹדִי
תִּרְצוּ, אַתֶּם יְכוֹלִים
לְהַחֲיוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ
וּלְרַחֵף לְעֵבֶר הָרָקִיעַ הַשְּׁבִיעִי
וְאוֹ לְהַשְׁלִיכָם לַתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה
שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה בְּעוֹלָמִי
בְּתוֹךְ כָּךְ,
הֵם יִשָּׁאֲרוּ טְמוּנִים לָעַד
בְּחַגְוֵי צוּר לִבִּי
כְּגַלְעֵד שֶׁל אַהֲבָה
לְאַהֲבָתֵךְ וּתְשׁוּקָתִי