סיפור קצר על כפיות טובה

אני חושב שלאחרונה המילה הקטנה אבל נעשה בה שימוש הכי הרבה בהיסטוריה האנושית על-ידי כל האנטי-ביבי כאשר נדרשו לנושא ההישגים הלאומיים של ראש הממשלה נתניהו. נכון השלום עם האמירויות מאוד חשוב אבל יש לביבי תיקים. אמנם שגרירות ארה"ב בירושלים זה אחד ההישגים ההיסטוריים אבל ביבי מחכה למשפט.

אכן השלום עם מרוקו אחלה אבל התיקים! התיקים רבותי התיקים. נכון המדינה הקטנה הפצפונת הזאת השיגה את החיסונים ראשונה אבל יש לביבי משפט והוא השיג את מיליוני החיסונים בשביל להאפיל על המשפט שלו – מה לא ברור בזה.

אמנם הכרה ברמת הגולן חשובה מאין כמותה, ויש להגיד בצדק כי השלום עם בחריין יפה גם השלום עם סודן לא רע, אהה וחמסה חמסה על מרוקו, ויש להודות כי דירוג האשראי שירד בכל העולם רק בישראל עמד על איתנו הוא הישג נעים לנתניהו אבל אל תשכחו כי יש לביבי כובע על הראש, יש לו 4 תיקים. אבל יש לו משפט ואינטרס להתחמק ממנו. נכון כל הדברים שציינת חשובים אבל...

זה מה שאומר הכפוי טובה אברמוביץ לאחר שמתאר כל הישג או לאחר שמדבר על כל שלום. זה מה שאומרים כל הפאנלים המכוערים של ערוצי השנאה הממוסדים בארץ.

ואני אומר אליהם ואל כל ה-רקלאביבים, אחרי ההישגים ההיסטוריים אין אבל יש נקודה. אתם יודעים למה? כי רק איש ברמה הציונית והאמונתית של נתניהו יכול להשיג את ההישגים החשובים האלה לישראל ויכול בכוח הזה להצעיד את ישראל כה הרבה צעדים קדימה.

האבל נולד בחטא ובפייק בשביל להזיז את האיש היפה הזה מהשלטון ובע"ה הזוממים והבני עוולה לא יצליחו. תזכרו כל אנשי ה- רקלאביבי: יש לשים נקודה ולקוד קידה אחר כל הישג.

מי שבסופו של יום יזיז את נתניהו מכיסאו הוא רק הוא עצמו, רק הוא בנימין נתניהו כאשר יתפטר יום אחד מרצונו הטוב מהנהגת הממשלה והיום הזה יהיה יום אֶבֶל לאומי לישראל, מיליוני אנשים יצאו לרחובות להביע את עוגמת נפשם מההחלטה האישית הזו של נתניהו.

זה כל סיפור אי-היציבות הפוליטית שנגזרו ממנה 4 מערכות בחירות. זה הסיפור של אי-הכרת הטוב מכל כפויי הטובה ממטולה עד אילת, מסער שקד בנט עד שאשא ביטון שיר והשכל. מגנץ לפיד יעלון וניסנקורן עד אשכנזי האוזר הנדל ושר המים. זה סיפור הגמדים שמִשכנו את ישראל למען חופן הכוח. זה סיפור התקשורת והמערכת המשפטית שהזדהו עם חופן הכוח ומִשכנו את ישראל למענו. בקיצור זה סיפורה העגום של הפוליטיקה הישראלית על רגל אחת.