קדושת האדם ולא קדושת האדמה
העדה הדרוזית בישראל ובסיוע מוסדות המדינה הצליחה לשמור על עצמה כעדה מסורתית והתאפשר לה להמשיך לגור בכפריהם, בנוסף מתאפשר לה ומצליחה לשמור על עצמה בעזרת חוקים לא פורמליים וקודים תרבותיים ומסורתיים, לשמר את מורשתם .
בני העדה הדרוזית כקבוצה אתנית בתוך מדינת ישראל , היא הקבוצה היחידה בעולם שרוב בניה הקריבו את עצמם למען מדינת ישראל שהרוב הם יהודים.
מדינת ישראל היא מהמדינות הבודדות בעולם שיש בה חוק גיוס חובה לאזרחיה היהודים, הדרוזים והצ'רקסים, למשך תקופה ארוכה של שלוש שנים, וטוב שכך בשל מורכבות הבעיות שהמדינה ניצבת מולם.
הדרוזים שמגיעים לגיל 18 מעצבים את זהותם, מבנה נפשם ועמדותיהם על פי החינוך שמקבלים בביתם, בבתי הספר , מהנרטיבים של קהילתם הגרעינית וקהילתם המורחבת כמו למשל סיפורי גבורה, סיפורים של שכול ואובדן, וכאשר מגיעים לגיל 18 הם ממשיכים לעצב את אישיותם ועמדותיהם על פי הנורומות של המדינה ומוסדותיה שקבעה בעבורם.
רוב הדרוזים הישראלים מצהירים שהם מקבלים את מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, ומבקשים שהיא תהיה גם שוויונית לאלה שהמדינה קבעה בעבורם את המשך התפתחותם האישית ובהחלטותיה עיצבה את התנהגותם ועמדותיהם לגבי מדינתם, שאחד היסודות של מדינת הלאום של העם היהודי היא גם שוויונית לאלה שחפצים בהמשך חיזוקה והמשך התפתחותה.
