קורנה וסיירת החיים

שלא נשכח לעולם לחשוב, על החברים המשפחה, וגם זרים , בסיירת החיים, להיות בעלי נתינה לאחרים , בעלי הכרת תודה על מה שיש ואין, שלא נשכח במקום החשוך ביותר לבוא עם הנר, ולהאיר, את הרגע הדומם את השמיים הכבויים.

01.05.2020 מאת: רחל אבידר
קורנה וסיירת החיים

 

שלא נשכח 
לדאוג ,לאחר
בעיתות מצוקה

בסיירת החיים נזכור את מי שלצידנו, כואב

לבד ,ואחר 

בסיירת החיים אנו מאירים ברגע החשוך ביותר עם מילה טובה  חיבוק,וגם בשתיקה חרישית אך ליד.

מגיס"ט, סיירת, זה יותר מלהיות בחדר כושר הכי הכי קשה, כל יום וכל היום, פעם ירדנו לשטח לתרגל מארב, השמש קופחת מעל ולפתע מתחיל לרדת גשם שרק באגדות מוזכר ואולי בכמה ספרים בודדים, תוך שניות אני מים, אוקיינוס, עם מ"ג עלי, אסור לזוז כמובן כמה שעות. הגשם מתגבר, קור מתחיל לצוץ וזה כמו לשבת מול מזגן עם 100 כ"ס.

פונה לשמים מחוסר אונים ואיכשהו מוציא איזה בקשה, תפילה...לא יודע מה קורה, ומרגיש שאני נהפך לפסל קפוא. פתאום, לא יודע איך ומה, זה קרה. אני שומע חרחור גלגלים מולי ואשה צועקת מבעד לחלון הרכב וקוראת לי...משה...משה... חשבתי שאני חולם, מארב, אמצע המדבר כמעט, עקצתי עצמי אם זה חלום...לפתע האישה יורדת מהרכב, עם סלים, קשורה עדיין לחלוק שהייה מכסה אותה מהגשם, ורוקדת מולי ושרה במילות ג'יבריש. ואז, זה נהפך למציאות, מאחורי העצים סביב, לפתע 15חיילם, כל המחלקה שלי,  יוצאים וקוראים לי ורוקדים.

רציתי להתעלף, לא הבנתי, ואז מפקד המחלקה מתקרב למקום בו שכבתי עם המ"ג, מאיר בפנס וצועק "מזל טוב משה, אתה הולך לקצונה".

תבינו, אני שנה מנסה הכל כדי להיות בקורס היוקרתי הזה וככה הם מעדכנים אותי. והאשה, זה בכלל יוסי, המ"פ  שהתחפש לאשה ואוחז סלים מלאים כל טוב לכולם ורוקד בשמחה.

זהו, זו הייתה המחלקה האהובה שלי!

אז למה אני מזכיר את זה בזמן הקורונה? בגלל דבר אחד, יוסי, המ"פ, היה טייס קרב בתחילת דרכו, אך העדיף לרדת לשטח, שם אמר, אתרום הרבה. והייתי רוצה שכל אחד יחשוב כעת, האם גם הוא עושה מקסימום למען הזולת, האחר, הרי הקורונה באה לחבר אותנו ולא לתת לנו לחזור למצב בו האגו מכתיב התנהגות עם הזולת, המשפחה...ולדעתי, כעת זהו "הסיירת" של החיים, לבדוק עצמך אם יש מקום לוותר לטובת הכלל, ואם אתה שם יכול לתת...טיפה יותר, פה החיים מתחילים!!.

 

תגובות

מומלצים