תאגיד המים מפלצת או לאו דווקא?

ג'ים שולץ, מנהל המרכז לדמוקרטיה, המתגורר בקוצ'במבה, בוליביה כתב במאי 2000 מאמר מעניין ולהלן קטע קצר ממאמרו:התסיסה של אזרחי בוליביה ב1999 כאשר ממשלת בוליביה, בלחץ כבד של הבנק העולמי, מכרה את מערכת המים הציבורית של אזור קוצ'במבה לחברת בת של תאגיד 'בכטל',"Aguas del Tunari".

אנשי 'בכטל' היו מעונינים 'לחלוב' מתושבי המדינה הענייה ביותר בדרום אמריקה הכי הרבה שניתן, והכי מהר שניתן. תוך כמה שבועות, שבהם התנוסס הלוגו של התאגיד מעל מתקני מים מקומיים, האמירו מחירי המים לצרכן פי-שניים ואף יותר.

משפחות המרוויחות שכר-מינימום של פחות מ100- דולר בחודש, נדרשו פתאום להקציב למעלה מ20- דולר לחשבון המים, או לנתק את אספקת המים לברזים.

טניה פרדז, אם לחמישה שעובדת כסורגת על מנת לפרנס את משפחתה, הוכתה בתוספת של 15 דולר בהוצאה החודשית על מים. עבור מנהלי 'בכטל', זהו כסף ל'נישנושים'. עבור פרדז, זהו תקציב המזון המשפחתי למשך שבוע וחצי.

משמע הדבר : שאם המועצה המקומית דליית אל כרמל תרצה לכנס לתאגיד המים בבוא העת אזי , יש להתייחס לאמת המידה הכי הכרחית והיא הפרופורציה בין מחיר גביית במים לשכר הממוצע של הכנסת משק בית ולפי זה לעשות את ההסכם המיטיב עם התושבים ולא להיכנס בעילה של כורח , עם זאת אנו רחוקים שנות אור מהמקרה הבוליביאני הקיצוני משנת 1999 שלא מעט אנשים מנסים לציירו כגרסה חיה ובועטת בקרב כפרנו, המצב לא כזה גרוע , אם מסתמכים על דבריו של הפיזיקאי הדגול אלברט איינשטיין שטען : ״הכל יחסי״.