איימן קיזל נהרג בפיגוע דריסה בעכו

איימן נולד ב-11.7.1990 בכפר מגאר שבגליל. אח למואמן, ליית', נסיב, קינדה ורנד.

משפחת קיזל ידועה כמשפחה המחנכת את בניה על ערכי אהבת הארץ והמולדת, אהבת האדמה, כבוד לזולת ואחווה בין עדות שונות בארץ. גם איימן חונך על ברכי ערכים אלו, בין בני משפחתו שוחרי השלום.

הוא גדל ולמד במגאר, בבית הספר היסודי ג', לאחר מכן בחטיבת הביניים ב' וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון מקיף ב'.

כבר כילד צעיר ידע איימן לשלב ולאזן בין לימודים לפנאי ומשחקים, והגיע להישגים נפלאים בלימודיו. תמיד זכה לשבחים ממוריו וממנהל בית הספר. אחד המורים שספד לו, סיפר שאיימן היה תלמיד שקדן, אדיב וחברותי, שאהב את לימודיו, את צוות המורים, וכמובן, את חבריו לספסל הלימודים. "בחור יפה תואר, שקט, מופנם וצנוע," הוסיף תאיר קיזל, בן משפחה ומורה שלימד אף הוא את איימן בבית הספר.

איימן היה ילד מלא שמחת חיים, עם חיוך שפוך על פניו דרך קבע. יחד עם זאת, הוא היה בעל משמעת עצמית.

הוא היה הנכד הבכור לסבים משני הצדדים, הורי אימו ואביו, והיה אהוב על כולם. כולם נהנו לשהות בחברתו.

לאחר סיום הלימודים התיכוניים נקרא איימן לשירות חובה בצה"ל. הוא גויס ב-21 במרס 2009. הוא שאף להמשיך את מסורת המשפחה ולשרת כחייל קרבי, לכן בתום שלב האימונים הראשוני, פנה למפקדיו בבקשה לעבור בדיקה רפואית מחודשת בכוונה להעלות את הפרופיל הרפואי. ואמנם כך היה, הוא המשיך את האימונים עם חבריו ליחידה בגדוד "חרב", והוסמך כלוחם חי"ר (חיל רגלים). איימן שובץ בפלוגה המסייעת, שבה מילא את תפקידו בנאמנות ועל הצד הטוב ביותר, כפי שהעיד מפקד הפלוגה.

בשנת 2010, ביום החייל הדרוזי שנערך בכפר חורפיש, הכיר איימן את בחירת ליבו. הוא אהב אותה כנפשו. כשחזר הביתה בישר מיד להוריו את החדשות הטובות וביקש את תמיכתם בבחירתו, ובאוקטובר 2010 נערכה מסיבת האירוסין.

איימן נשלח לקורס מרגמות בביסל"ח (בית ספר למקצועות חיל רגלים), והיה מיועד להמשיך לקורס פיקודי לאחר מכן. הוא חלם להמשיך את לימודיו לאחר סיום השירות הצבאי ולהקים משפחה משלו, אולם תכניותיו נקטעו באִבָּן.

ב-11.11.2010, בדרכו הביתה מהבסיס לחופשת סוף שבוע, הגיע איימן לעכו ברכבת, שם עמד בתחנת האוטובוס לצד חיילים ונוסעים אחרים. הוא התכוון לבקר בבית ארוסתו בחורפיש ואחר כך להמשיך לכפרו. הוריו ציפו לבואו וגם הוא שמח לקראת חופשתו, משום שהיה אמור להישאר בבית בשבוע שלאחר מכן ולחגוג עם משפחתו את חג הקורבן.

לפתע הגיחה משאית, דרסה למוות את איימן ופצעה את סגן מיכל זוהר שעמדה לידו, ומאוחר יותר נפטרה מפצעיה.

מאוחר יותר הודה נהג המשאית שפעל במזיד וביקש להרוג כמה שיותר חיילים, כנקמה במוסדות המדינה על שלא טיפלו בעניינו האישי כראוי.

סמל ראשון איימן קיזל נפל בעת שירותו. בן עשרים היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים למחרת בחלקה הצבאית בבית העלמין במגאר. הותיר אחריו הורים, שלושה אחים, שתי אחיות וארוסה.

המשפחה, הכפר והעדה כולה קיבלו את הבשורה על מותו בתדהמה גדולה. בהלווייתו השתתפו אלפים מכל יישובי העדה ומיישובים שכנים למגאר. ספדו לו ראש המועצה המקומית – עורך הדין פריד גאנם, ראש העדה הרוחני – שייח' מואפאק טריף, סגן השר לפיתוח הנגב והגליל ומפקד הגדוד.

פריטים אישיים ותצלומים רבים שהותיר איימן, בפרט מתקופת שירותו הצבאי, מוצגים בחדר הנצחה שהקים אביו וג'די בביתו שבכפר מגאר.