ברטעה בשגרה בזמן קורונה

ברטעה הוא יישוב ערבי באזור נחל עירון, אשר חלקו המערבי מצוי בתחומי מדינת ישראל ותושביו הם אזרחי ישראל, בעוד חלקו המזרחי נמצא בתחומי יהודה ושומרון ותושביו הם פלסטינים.

ברטעה הישראלית נכללת בתחומה של מועצה מקומית בסמ"ה, ומספר תושביה הוא כ-4,300. מרבית התושבים הם מוסלמים המשתייכים ברובם למשפחת כבהא.

כאשר שואלים את התושבים, הם מבולבלים ולא בטוחים שהשטח הזה הוא ישראלי או פלסטיני, אבל כולם נהנים ממקום שמחבק את כל מי שמגיע כדי למכור לו.

בברטעה יש מלא עסקים מכל הסוגים ומה שמחפשים כולל הכל, ממש כמו קניון גדול, רק ההבדל שבברטעה מותר כל דבר, באמצע הכביש, בכביש, בצד ובכל פינה.

מה לגבי ההמון שמבקר במקום בזמן קורונה? מה קורה באמת? והשאלה האם הקורונה לא נכנסת למקומות שכאלה?.

פגשנו את המוסכניק והפחח נזיר אבו רמיל מיעבד ואת אבו זייד אחמד כבהא, שמספרים על המקום המיוחד שמצליח בכל שעות היום וימי השבוע, למשוך אליו אלפי מבקרים.

ברטעה מגלגלת סכומי כסף גדולים שנותנים לאזור הזה רגיעה ושקט ללא פשיעה.

הכפר ברטעה הוקם באמצע המאה ה-19 על ידי בני שבט כבהא. על פי מסורות בעל פה, בני השבט עברו באמצע המאה ה-18 מבית ג'יברין ליעבד. באמצע המאה ה-19 חלק מבני כבהא עזבו את יעבד בחיפוש אחר אזור מחיה ורכשו את השטח של ברטעה, בו מצאו מעיין ומרעה, עם הזמן ברטעה התפתחה ונוסדו מסביבה אום אל-קוטוף, עין אל-סהלה, ואדי עארה וטורא אל ערבייה.

במהלך המרד הערבי הגדול נרשמו באזור הכפר התנגשויות בין הצבא הבריטי לבין אנשי הכנופיות הערביות.

בהסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן, שנחתם בתום מלחמת העצמאות, חולק הכפר לשניים, על בסיס מתווה ואדי אלמיה החוצה את הכפר ומהווה גבול טבעי. חלקו המערבי-צפוני הועבר לידי ישראל עם כשליש מהתושבים (500 נפש), בעוד חלקו המזרחי-דרומי, הנמצא במעלה הגבעה, הוכלל בממלכת ירדן עם כאלף תושבים. המרחק בין בתי ברטעה הישראלית לבין בתי ברטעה הירדנית היה כמה עשרות מטרים ובמקומות מסוימים מספר מטרים בלבד. בשנים הראשונות לאחר מלחמת העצמאות נעו תושבי הכפר כמעט בחופשיות בין שני חלקי הכפר. תושבי ברטעה הישראלית נהגו ללכת למסגד שנמצא בחלק הירדני, והמוכתר כיהן במשותף על שני חלקי הכפר.

בעקבות זאת, היה הכפר למקום נוח לפגישות בין ערבים ישראליים לבין קרוביהם שהתגוררו בממלכת ירדן.

במאי 1955 פינו שלטונות ירדן את הפליטים שהתיישבו בברטעה המזרחית מהאזור, על מנת להקשות על הברחה והסתננות לשטח ישראל.

במרץ 1956 התפתחה במקום תקרית גבול, שבה נהרג שוטר ישראלי וארבעה ערבים מירדן. במהלך התקרית ברחו רוב תושבי ברטעה המזרחית מבתיהם.