גלגול נשמות על פי אמונת הדרוזים

מאוד מסקרן אותי לשמוע אנשים מן השורה וכמובן אנשי דת למיניהם משלושת  הדתות העיקריות, בנושא מאין ולאן הולכות נשמות יקירינו? האם הם בקשר איתנו, האם הם מלאכים ?, מלאכים שמעבירים מסרים בדרכים שונות והאם באמת רק יחידי סגולה יכולים לקבל מסרים מן הנפטרים.?  האם חייב להיות אדם דתי או רק מאמין בקיומו של אלוהים בכל הדתות ?.

עולם זה לא רק שייך לנפטרים, יש עוד דרכים ואנחנו נפרט אותם בכתבה הבאה, האם בכדי לקבל מסר אני חייב להיות מאמין שזה אכן קיים ואפשרי?. ישנם אנשים שלא נסחפים אחרי הנושא, כי הם מגבילים עצמם באמונתם, כלומר אם העין לא רואה משמע אינו קיים, מה שלעניות דעתי מאוד מצמצם ומגביל את יכולת המח  להתפתח ולהכיל מעבר למה שהעין רואה.

הייקום מלא בתופעות שאינן מוסברות לא מדעית ולא בתורה, אך ישנה התפתחות אדירה בין אנשי הדת האמונה והמדע, אין ספק שגם מקרים קשים שקרו לרופאים מקרי מוות ונפטרים שחזרו לחיים סיפרו חוויות ועובדות שלא יכלו להכחיש. זה עובדה, רופאה שחוותה מוות קליני וצפתה בעצמה מלמעלה וחוותה את האור המנהרה הקולות של המלאכים, או קרובי משפחה ששולחים אותה חזרה לגוף שזמנה טרם הגיע, ואז היא התעוררה, שהרופאים היו בטוחים שהיא כבר לא בין החיים.

סיפורים כאלה יש בלי סוף, אך המיוחד בסיפור שלה, עובדת היותה  רופאה בתחום הנוירולוגיה במוח, היא  מספרת ,שתמיד שללה את האפשרות של גלגול נשמות או שישנם חיים אחרי המוות באופן אחר, הנשמה הופכת למולקולה פיזיולוגית וזהו, ולאור הארוע האישי שלה שבו  טבעה בנהר מסוכן ונותרה ללא חמצן למעלה מחמש דקות, ויתרה מזו ועוד יותר מפתיע שגם לא נפגעה פגיעה מוחית, או  למרבה הפלא להישאר ללא חמצן זמן רב  ללא  פגיעה מוחית ,או פגיעה בכושר הפיזי המנטלי המוטורי, הכל חזר לתפקוד מלא.

כמובן לאחר זמן מה בטיפול נמרץ, עד לחוויה מסעירה זו, היא לא האמינה בכלום, רק במה שיש תחת ידיה ועיניה, עד שחוותה את המוות הקליני, תופעה או זכות גדולה ונדירה??

גם חוותה וגם זכתה לחוות חווית מוות, ולחזור ולספר מה היה לה שם, ושכמעט לא רצתה לחזור מרוב יופי ועניין שגילתה, היא הבינה לגמרי שהיא מתה משום שראתה את כל ניסיונות ההחייאה של הצוות הרפואי, שמעה הכל, משהו משך אותה לשם, יותר מאשר לחזור לעולם שלנו, אך כנראה זמנה טרם הגיע , והיה חשוב שתחווה חוויה כל כך קשה נדירה יפה, הכל בה, ותוכל לשוב ולנפץ דעות של מדענים ורופאים כמוהה, היא יכולה לפחות לנסות להשפיע.

אך על פי ולפי האמונה בדת הדרוזית, הנשמה מייד מתגלגלת לנשמת נולד, עוברת מיד לעובר לרך הנולד, הצעקה הבכי של הילוד, זה אומר שהנשמה הועברה לו, נדבר על זה בהרחבה קלה בכתבות הבאות.

צריך הרבה יותר מסתם להאמין אך ברור שבעידן זה עם טכנולוגיה מפותחת עד כה, ומדענים כבר פחות ופחות חולקים ומתווכחים עם האמונה, עם אנשי הדת, עם עובדות קשה להתווכח, בעבר המדענים סברו, שאדם מת אז הוא עם נשמתו נעלם כלא היה, האומנם ? אדם נולד בגלגול חוזר, מה שיפה באמונה הדרוזית כפי שאביא תקציר על קצה המזלג, בכדי להבין את נושא גלגול הנשמות ושאני אישית חוויתי בדרכים שונות.

חשוב לי להעביר את הידע של אנשים שונים לציבור וכמה שיותר, מתמקדת כעת בהבנת הדת הדרוזית, בשיחה טלפוניצת עם נביל נסר אלדין, הופתעתי לגלות דברים מדהימים גם על העדה הנפלאה הזו, וגם על אמונתם בתחום נושא הכתבה שהיא גלגול נשמות ,כיצד נתפסת ? האם כעובדה מוחלטת או עדיין בניסיונות הבנה מחקרית? כיצד היא נתפסת בדתות השונות?.

נביל נסר אל דין, סופר משורר עיתונאי מתרגם וצלם, מחנך בבית ספר, יליד כפר דאלית אל כרמל, איש מעניין בעל ידע רב בתחומים שונים, קיבל פרסים רבים, פרס חתן האור מטעם פורום קהילות ישראל, המועצה הציונית והסופרים  הציונים ב1999.

ב2015  קיבל פרס אות קסם הזהב מטעם אגודת הסופרים העבריים בישראל, על תרומתו לספרות הילדים והנוער  בישראל, בעל תואר ראשון בחינוך, מורה מוסמך, לשפה העברית, רישיון מוסמך בהוראה לחטיבה העליונה במורשת הדרוזית, כמו כן חבר הנהלה בעתיד בדאלית אל כרמל, חבר במועצה לעיצוב שטרי כסף ומטבעות ,זיכרון בבנק ישראל, ועוד ועוד תארים ותפקידים בכירים, נביל מונה גם על ידי שר החינוך דאז, גדעון סער לחבר הנהלת מועצת הספריה הלאומית  בישראל.

נביל סיפר לי על הגדרת האמונה הדרוזית, העדה היא עדה דתית, מיסטית פילוסופית.

 האמונה בגלגול נשמות היא סודית ,בדת הדרוזית  ומאוד ממעיטים לחשוף ולדבר עליה ,ועל כן מרגישה מיוחדת שזכיתי לשמוע מאדם נאור ומשכיל כמו נביל נסר אל דין את חוויתו האישית שהביע בשיר נפלא  ואת אמונתו והבנתו בנושא, אמונה חזקה שורשית ולא משתמעת לשתי פנים.

אין חילוקי דעות בנושא על פי אמונה בדת הדרוזית, מי שלא מאמין בגלגול נשמות אינו דרוזי,ישנם סיפורים רבים אנשים זוכרים, לפי האמונה הדרוזית אדם זוכר רק גלגול אחד, הנשמה הדרוזית מתגלגלת רק בתוך העדה הדרוזית, היהודים מתגלגלים בתוך גוף יהודי כמובן, בעדה ומוסלמים נשמת המת עוברת לעדה המוסלמית.

האדם  נולד בצלמו של אלוהים ועל כן הנשמה תעבור רק באדם ולא בחיה, והיא נכנסת לעובר מיד עם הסתלקותו של האדם מהחיים, כלומר ברגע שנשמת הנפטר יוצאת מגופו עוברת מיד לתינוק שאך נולד, ומשם ברכת מברוק, מיד עם היוודע המוות, עוברת הנשמה לוולד ועל כן מברכים מברוק, מזל טוב כי נולד תינוק  בזמן שאדם נפטר.

העדה הדרוזית, לא מתאבלת על אדם שנפטר זמן רב, כי האמונה חזקה, כי נשמתו נכנסת לוולד שבאותו רגע נולד. לכן לעדה הדרוזית אין בתי עלמין, יש רק לחללי צה"ל הם נחשבים צדיקים, בבית גאן, בעוספיה ובחורפיש, עולים  לקברים בימי זכרון לחללי צה"ל בלבד.

האמונה בגלגול נשמות נמצאת וחזקה בכל הדתות, השונות בעולם בעמים כולם, אך בעדה הדרוזית זוכרים רק גלגול אחד למעט מקרי מוות טרגיים, זוכרים יותר גלגולים, אומרים יש חלקי זכרונות רבים מגלגולים מרובים אך כפי שציינתי רק במקרים טרגיים זוכרים חלקי גלגולים מרובים.

כל היתר על פי אמונת הדת הדרוזית, אדם זוכר גלגול אחד שלו כפי שנביל ציין בשירו המופלא.

מורגש שהזכרון חד כל כך עד שהוא כמעט חיי את הזכרון מגלגול קודם, ואפילו מביע געגוע עז לימים למשפחה לתקופה שחיה נשמתו אז, געגעוע מפתיע ועז כזה אינו מוזכר הרבה, אם בכלל לפרטי פרטים, לא קיים בעוצמה כזו בעדות האחרות, אולי אנו בורחים מהאמונה שיש גלגול נשמות בכל העדות בכל אדם, בעדה הדרוזית לא נוהגים לדבר הרבה על נושא זה.

ביחס לדת היהודית שכן מבקשים להפיץ ולידע את האדם על גלגול נשמות, בעבר דחו כל שיח בנושא, היום מבקשים לדבר ולהפיץ יותר מידע בנושא שמרתק מדענים רבנים מקובלים אנשי רוח וסתם כל אדם רציונלי שמתעניין מאין באת ולאן אתה הולך, מה מטרת היוולדו של האדם? בכל גלגול עליו לתקן עצמו ולהשתפר, נרחיב בנושא זה באמונה היהודית הקבליסטית.

הגלוי והסמוי בקשרים שלנו עם עצמנו ועם הזולת _ היבט לירי

גתה ,המשורר הגדול כתב בכל יום צריכים לשמוע לפחות שיר אחד קטן,לקרוא שירה טובה לראות תמונה אחת ואם אפשר לומר כמה מילים הגיוניות  ואני מוסיפה מילים טובות לאדם שאתה אוהב.

"מיום שלמדתי לקרא אני משייטת בין עולם המציאות והדמיון  עולם השירה והספרות, מזין את הנפש את הדמיון את הרוח,

וזהו הגלוי והסמוי בתוכי "גלוי וסמוי מתקשר אצלי מיידית לנסיך הקטן של סנט אקופרי, אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין"

"מאחורי כל הדברים הנראים לעין יש דבר גדול יותר נתיב או חלון אל משהו אחר", החוליות מחזיקה בתוכה את הגלוי והסמוי כאחד ,כפי שכתב משה דה לאון שהביא את הזוהר ,במאה ה13 לספרד,

 כל דבר קשור לכל דבר עד לחוליה הקטנה ביותר בשרשרת ארועים והמהות האמיתית הקיומית של אלוהים, היא למעלה כפי שהיא למטה, בשמיים ובארץ כבעליונים ותחתונים, תפישת העולם הפלורליסטית של בית דניאל  ,האכסניה שלנו, של ההוויה  התאוסופית.

אקצר ואוסיף רק עוד שיר, סיפורה של עדה, הוא מבטא קושי  ומספר אודות דברים נסתרים מאחורי הפרגוד סיפור ומילים קסומות על עולם גלגול נשמות וממשיך בסוף השיר ברית הדמים ברית החיים  שירי טבע הלל לחיים.

קטע מתוך  שיר נפלא של נביל נסר אלדין 

"אני בחלום חרישי  חרישי מתעטף בגלימתו הכחולה למען יגשים את חירותו הגדולה אליו אני עורג ולפעמים בלילה שנשמתי למעלה עולה אני מתעטף בגלימתו הכחולה"

התשוקה להמריא לגבהים טמונה בכל אדם הסקרנות הטבעית לאן הולכות הנשמות כאשר מסתלקות מגופינו ועוברות על פי האמונה הדרוזית ישר לוולד שנולד.

האדמה היא אמם של הדרוזים היא בסיס קיומם מחייתם העיקרי ,בנוסף לגידול בעלי חיים. כאלף שנים חיו הדרוזים מחקלאות  בשנים האחרונות עברו לחקלאות מתפתחת מתקדמת והיום הפכה לפרנסה משנית, הדרוזי משתמש  באמרה שהיא עקרון מהותי להתנהגותו ולהתיחסותו לטבע  באומרו  "אדמתך היא כבודך".

כמה מילים על מנהגים מקובלים דרוזים 

מזכיר לנו את הרבנים שלנו 

הזקנים שבעדה לא סוגרים את שער הבית,  להכנסת אורחים

אין קבצנים בעדה הדרוזית ,הנצרך מקבל מבני משפחה מהחברה או מבית תפילה

אישה לא הולכת לפני גבר

מי שפותח דלת בבית זה הגבר לפחות היה נהוג בעבר

 הלבוש הדרוזי  לשני המינים שלם וצנוע

 מי שנודר נדר ,חובה על בעל הנדר לתרום כסף למקום קדוש

 בתחילה ובסיום  האוכל מברכים  לא מקובל לדבר בעת האכילה

מגישים קודם למבוגר מתוך כבוד

בחג אל אדחא הילדים מקבלים כסף מכל בני המשפחה במיוחד סבא וסבתא

 כשמבקרים חולה  לא אוכלים אצלו ומשתדלים לא לשהות זמן רב

ילדים מנשקים סבא וסבתא ביד מתוך כבוד

 המבקר במקום קדוש מקבל חתיכת בד שקוראים לה "דסתורה," וקושר ביד או על הצוואר מעין ברכת המקום

לסיכום תחילת הנושא שיר שכתב נביל נסר אלדין  הקשור לגלגול נשמות

נביל כתב שיר על הזכרון שלו בגלגול קודם

זוכר אני את פני עיני כמו בנהר

קומתי צורתי מהגלגול שעבר

אי שם בהר וכעת בעוד הר

זוכר אני את חירבי נשקי האישי

עליו חרט סבי רק את שמי

זוכר את סוסי האדם שגדלתיו בחם

והוא מופיע לפעמים בחלום

זוכר אני את אשתי רדיה ,

יפתי החיננית עם העיניים הירוקות

את בני חסון האושר בעינו

את עצבעותיו  המלטפות

את פני ברכות

כל בוקר ממש כמשי,כטל

המטפטף על לחיי ,על ראשי,

המתכופף

זוכר אני למרות הזמן

היכן החבאתי את ארנק העור

במלא בזהב ,שם מתחת

לעץ הזית

זוכר אני  היכן ירה בי הבוגד

נפלתי בין הטרסות השחורות

שם בהר חוראן הרחוק

והבנ כחלום בלהות אני כאן

ופתאום החלום מתוק

בן למשפחה לאמא שונה אך אוהבת מאוד

אך בצורה ולבוש אחר

תינוק ולד גדוש מטען זהויות

של זכרונות והתלבטויות

 אני כאן ,אני שם בהרריי אל

 אך תמיד אזכור בגעגועים

את חיי הלא ניראים

אני גם בן למשפחתי הרוחנית

בכפר קטן בחוראן

זוכר אני את הכל

מתגעגע רוצה לחזור בזמן

אך איני יכול קצרו ידיי והזמן תמיד מאחורי

מתוך : מילים צומחות בהר הירוק שירים 2001,  נביל

זהו חלק קטן מאמונת העם הדרוזי בגלגול נשמות, ישנם סיפורים רבים על ילדים עם תופעות מוזרות מדהימות כמו הילד הדרוזי שמדבר אנגלית ולא סתם אנגלית אלא בריטית רהוטה של בית המלוכה, משהו קצת מוזר ותמוה כיצד הגיעה נשמה זו לילד דרוזי? שהרי נשמת דרוזי מגיעה לוולד דרוזי בלבד, לכן הסיפור מעניין ועוד נחזור אליו בתחקיר אחר.