חוק תאגידי המים נשק מאיים כנגד אוכלוסיות וישובים מוחלשים
ביאן להיאני בעל תואר שני במגמת ניהול משאבי טבע וסביבה והתמחות באנרגיה ומים, מציג את תוצאות המחקר שלו בנושא ניהול משק המים הניקוז והשפכים בכפרים הדרוזים, התוצאות מראות כשלים ואי אימון בקרב הציבור.
ביאן להיאני, תושב דאלית אל כרמל, בעל תואר שני בבית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה במגמת ניהול משאבי טבע וסביבה והתמחות באנרגיה ומים, בפניה לשר האנרגיה והמים יובל שטייניץ ומנכ"ל משרדו, לחיים ביבאס יו"ר מרכז השלטון המקומי, ולגיורא שחם, מנכ"ל ויו"ר רשות המים, בנושא ניהול משק המים, הניקוז והשפכים בישראל בכלל ובמגזר הדרוזי בפרט, ביאן מציג את תוצאות המחקר שלו בסוגיה, העתקים מהמכתב נשלחו ל- 220 ראשי הרשויות ו 120 ח"כים בישראל עיתונות ותקשורת.
ביאן מפרט וכותב
עם סיום לימודיי לתואר שני בבית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה במגמת ניהול משאבי טבע וסביבה והתמחות באנרגיה ומים, אושרה בהצלחה ע"י השופטים התזה שלי בנושא: ניהול משק המים, הניקוז והשפכים בישובים הדרוזים בישראל.
התזה בדקה: האם תאגידי המים הצליחו לממש את מטרות חוק תאגידי המים? והאם משק זה מקבל נקודות זכות במבחן הכוללני בקיימות ומבחני חוזקות מול חולשות, והזדמנויות מול איומים ובאנגלית: ((S.W.O.T) , Strengths, Weaknesses,) (Opportunities, Threats)?, מול הניהול של משק זה ע"י השלטון המקומי.
אציין כאן שלא הסכמתי לקבל מימון או מלגה כלשהי ללימודים ולביצוע התזה שנמשכו יחדיו כ-5 שנים, זאת לצד עבודתי השוטפת לפרנסתי בחברות תשתיות תת קרקעיות, אקולוגיה, מחשוב, מער"מ ועב"נ. וזאת בכדי לשמור על אובייקטיביות מוחלטת.
בתזה שאלתי 3 שאלות מחקריות, כאשר כל שאלה עונה על אשכול אחד משלושת אשכולות הקיימות שהם: 1- האשכול חברתי-כלכלי. 2- האשכול הפיסי, סביבתי. 3- אשכול החדשנות והטכנולוגיה.
בשאלון שענו עליו כ-300 נשאלים ונשאלות מכל הישובים היו 20 שאלות. כל 5-7 שאלות מתוך העשרים כיוונו לאחד מאשכולות הקיימות, זה בצד הכמותי. וכמובן היו תוצאות איכותניות שבאו ממחקר והסתכלות ממושכת על כל נדבכי התחום ברמת התשתיות, ניהול הצרכנות והגבייה, והצד של ההקצאות וניצול המשאבים. (כמובן שישנו מודל והליך מחקרי שמיותר לפרט אותו כאן).
להלן התוצאות ל- 3 שאלות המחקר והתוצאות: בתשובה לשאלת המחקר
מס' 1. האם בהעברת השליטה והניהול מהמועצות המקומיות לתאגידי המים, עלתה רמת השירות, והאיכות וירדו המחירים והאם רמת אמון התושבים בגוף המנהל עלתה עקב כך? ובכן, אשכול השאלות מס' 1 בקיימות (7 מתוך 20) כיוון לשאלה מחקרית זאת. בישות מס' 1(תאגידים) נתקבלה התוצאה 1.56 שבדירוג בין אפס ל-שש נקודות אפשריות. התוצאה נמוכה מאוד ושייכת למשבצת החולשות מה שמוכיח כישלון ברמת מובהקות גבוהה למיזם התאגידים ברמה הכלכלית חברתית.
בישות מס' 2 (רשויות מקומיות) נתקבלה התוצאה 3.05 שבדירוג בין אפס ל-שש נקודות אפשריות.
התוצאה יותר גבוהה ושייכת למשבצת ההזדמנויות, מה שמוכיח הזדמנות ברמת מובהקות חלשה לניהול משק המים הניקוז והשפכים תחת הרשויות המקומיות. (על מנת לציין הצלחה גבוהה היינו צריכים להשיג תוצאה מעל 4.5 נקודות). ועל כן התוצאות מאוששות את השערות המחקר שניהול משק המים והשפכים תחת התאגידים, לא הצליח לעלות בשום פרמטר של שירות, איכות ואמינות.
המחירים הגבוהים שנגבים מהתושבים גם לא תומכים בכך. ועקב כך רמת האמון של התושבים בתאגידים התרסקה. מה שלא בולט בצורה כזאת ברשויות לא מאוגדות. בתשובה לשאלת המחקר מס'
2. האם נשמרו או שופרו התנאים הפיזיים אקולוגים וסביבתיים בישובים המנוהלים תחת התאגידים לעומת המועצות או נפלו? (אשקול מספר 2 בקיימות – 7 מתוך 20 שאלות). ובכן: ממוצע התשובות המרכיבות את אשכול מס' 2 שאמור לענות על השאלה בפן הפיזי, אקולוגי וסביבתי, בישות מס' 1 נתקבלה התוצאה 1.22, שבדירוג בין אפס ל-שש נקודות אפשריות.
התוצאה נמוכה ושייכת למשבצת האיומים, מה שמוכיח כישלון ברמת מובהקות גבוהה בניהול התאגידים. בישות מס' 2 נתקבלה התוצאה 2.00 שבדירוג בין אפס ל-שש נקודות אפשריות.
התוצאה אמנם גבוהה יותר, אך היא עדיין נמוכה ושייכת למשבצת החולשות, מה שמוכיח כישלון ברמת מובהקות בינונית לניהול משק המים הניקוז והשפכים תחת הרשויות המקומיות, בפן הנ"ל.
התוצאות מאוששות הן את ההשערות והן את הנחות המחקר ומראות חולשה מערכתית מה שמראה על חוסר שליטה במתרחש וחוסר אמון ככל שהמסגרת גדלה וככל שידיים מנוגדות זו לזו פועלות על פי חוקים וכללים שונים ברמת המכלול המקיים.
הפערים בתפיסה בין הרשות המקומית לעומת תפיסת התאגידים מבחינה פיזית אקולוגית וסביבתית סותרות ברמת הביצוע על אף המטרות שאמורות להיות משותפות.
בתשובה לשאלה מס' 3. האם ב-5 שנות פעילות האחרונות חל שיפור והתחדשות במקצועיות, בטכנולוגיות ובמערכות התשתית העיליות והתת קרקעיות של המים, ניקוז ושפכים ביישובך? (אשקול מספר 3 בקיימות- 6 מתוך שאלות20) התשובות היו כדלקמן: בישות מס'. 1- (תאגידים). 1.47 נקודות . התוצאה משקפת איום . גם במקום שרצינו וציפינו לראות שיפור משמעותי תחת התאגידים. בישות מס' 2.(מועצות) קיבלנו את התוצאה 1.82 התוצאה מהווה חולשה, לא חוזקה, אך גם לא איום מה שאומר שיש היכן לשפר עוד והרבה.
עד כאן נייר העמדה. ניתוח דיון ומסקנות: למי מעוניין להעמיק עוד טיפה, כי המחקר חולש על 50 עמודים. חוק תאגידי המים משנת 2001 אמנם הוחל במספר רב של ישובים בארץ, חלקם מחובר פוליטית לשלטונות וחלקם פחות, חלקם חזקים מבחינה כלכלית וחברתית, עם אישורי בניה לגובה ושטחים פנויים ששייכים למדינה ומתרחבים מיום ליום בפרוצדורות מהירות ומקוצרות על אף הבירוקרטיה. וחלקם פחות.
חלקם ממוקם באזורים הרריים וחלקם באזורים מישוריים. אך שהעניין מגיע לאוכלוסיות וישובים מוחלשים עם מעמד סוציואקונומי נמוך וללא בניה לגובה וגם ללא הרחבת שטחי שיפוט על חשבון קרקע מהמדינה. חוק תאגידי המים הופך להיות נשק מאיים כנגד אוכלוסיות וישובים כאלה. המשילות הנה נדבך לאכיפת חוקים . אך האם המשילות חייבת להיות חוק אחד לכולם ללא התייחסות לתחום, ולגופו של מקום ועניין? (Hadas and Gal, 2012) הציעו מודל לניהול משק המים, על פי ביקוש והיצע ועל פי הצורך הסוציואקונומי, כל זאת, בהתאם לכמויות המים הזמינות במדינה, משלושת המקורות האפשריים, שהם: מי גשמים. מים משוחזרים או מטוהרים, ומי ים מותפלים.
בית המחוקקים קרי הכנסת על רב חבריה (87 במספרם) תומכים היום בביטול חוק תאגידי המים והחזרתו לשלטון המקומי כך גם הרשויות המקומיות וכך גם התושבים ברב הרשויות במדינה, ברשויות חזקות – הנושא פחות אקוטי כי מעמדם הכלכלי חזק יותר, כך שהפרש הוצאה של 200-500 ₪ במחיר אגרות דו חודשית ו-40000-50000 ₪ במחירי היטלים לא ישנו הרבה ברמת תקציב למשפחה.
לא כך הדבר שזה מגיע לאוכלוסיות מוחלשות. סכומים כאלה הם האוויר לנשימה וסכומים לקיום ואולי לכמה שנים. על כן המצרכים הבסיסיים וביניהם המים והשפכים צריכים להיות במסגרת גמישה ומותאמת לאזורים ,לאוכלוסיות וליכולות השונות גם אם במסגרת החוקים. התמחור גם לא צריך להיות קשור בשום פרמטר מלבד עלות ההיטל בפועל, או עלות המים והזרמת השפכים בפועל, לא כך מתומחר חיבור הביוב או המים בתאגידים. בשונה מחברת החשמל למשל, מחיר חיבור תלת פזי עולה 9500 ₪ וחד פזי 6500 שח. (חח"י-2017) ללא שום קשר לגודל חלקה או גודל הבית או אם הבית ממוקם באזור הררי או מישורי ולא תלוי מחיר ההתחברות בצפיפות גבוהה או נמוכה.
נושא ההיטלים בחוק תאגידי המים והביוב קושר את המחיר של חיבור המים והביוב בכל הסעיפים האלה, מה עוד שנושאים אחרים ושירותים אחרים ניתנו תחת הרשויות ללא שום התניה או הגבלה כזאת או אחרת, ובעלויות נמוכות מזו של התאגידים. ולמשל היטל חיבור ביוב לבית אב חדש מוערך ב7500 שח בצנרת 4 צול וב10000 ש"ח בצנרת 6 צול (מתוך הרשויות דלית אל כרמל ועוספיא). חיבור מים ב2500שח לכל בית אב. זו העלות בפועל ועל סמך זה צריך להיות התמחור.
כמו כן האם חברת החשמל או כל חברה ממשלתית אחרת כמו בזק, או פרטית כמו הוט או חברות האינטרנט מבקשות שיוך הנכסים והחלקות לטובתם היכן שהתשתיות שלהן עוברות לצורך שעבוד או עיקול עתידי במקרה שבעל הבית או החלקה לא ישלם את ההיטלים והאגרות מתוקף החוק?. כך גם לגבי נכסים ציבוריים ובתי תפילה או עמותות לטובת הציבור.
נוסף על כך אם נראה במים ניקוז ושפכים כמוצרים כלכליים ולא ציבוריים, הרי חובת פתיחת השוק לתחרות הנו חובה מינימלית, לא כך הדבר בחוק תאגידי המים. הריבון, קרי הממשלה, מתחמק מאחריותו לנושא, שולף את האחריות מהשלטון המקומי ומפקיד את האחריות תחת גוף מונופוליסטי ולא פרטי תחרותי, שמטרתו רווח תחת חסות החוק. והשאלה האם זה חוקי? או קביל בכלכלה מודרנית?.
בסעיף הפיסי סביבתי ואקולוגי שהנו שני בחשיבותו במבחן הקיימות, בסדר העדיפויות של הרשות המקומית מחויבות לחזות פני הישוב או לתשתיות עיליות כמו כבישים ומדרכות, מבני ציבור, גינון ציבורי ופארקים. לנושא איכות הסביבה, הזיהומים והמטרדים של רעש וריח, בעוד שתאגידי המים ועל אף הציון בחוק, פחות מחויבים לנושאים הנ"ל אם בכלל!!!, מה שלא מדרבן אותם לדאוג לעניינים אלה, והם מפנים את הטיפול בנושאים רגישים אלה לרשות, במקרים שפעילותם גורמת להפרת האיזון הפיסי סביבתי ואקולוגי. במשך הזמן מתפתחים בין התאגידים והרשויות מאבקי כוח שמעיבים על טיפול נאות בבעיות. כך שאם שני גופים פועלים באותו מקום עם אינטרסים מנוגדים, סביר יהיה להניח שהנושא ייכשל ויישאר במחלוקת. כל גוף יטיל את האחריות על הגוף האחר, התאגיד על הרשות והרשות המקומית על התאגיד.
זהו המצב בפועל ברב הרשויות הקטנות המאוגדות בארץ בכלל, והדרוזיות המאוגדות בפרט, לעומתם בערים הגדולות שתחתם הוקם תאגיד שמאגד למעשה רק אותה עיר כדוגמת: מי אביבים בעיר תל אביב, ומי כרמל בעיר חיפה או מיטב בפ"ת, הנושא שונה לחלוטין כי התאגיד שייך רק לאותה עירייה ועובד תחתה ובתיאום מלא אתה מבחינת הפעילות והאינטרסים. אלה, חוק תאגידי המים לא שינה הרבה מבחינת ההתנהלות, אלא מבחינת הנטל על התושב בלבד.
בסעיף השלישי במדד הקיימות נזכיר את את החדשנות, הטכנולוגיות והמקצועיות. אכן לגופים חזקים וגדולים יש יכולות גדולות להשקיע במחשוב בטכנולוגיות והכשרות מקצועיות של עובדים, אך זה גם היה בשלטון המקומי כי גוף בשם מפע"מ היה ועדיין משמש כגוף להכשרות מקצועיות של השלטון המקומי, בתוך זה את מחלקות המים והשפכים, מה עוד שרב העבודות גם בתאגידים וגם ברשויות מבוצעות על ידי חברות פרטיות שכל אחת מהן חייבת לעמוד בכל תנאי הסף של כל המכרזים שיוצאים לצורך הקמה והפעלה של תשתיות, מט"שים, תחנות שאיבה, פרויקטים טכנולוגיים קרי, צילומי צנרת ובדיקת ספיקה וזרימה של קולחין או בדיקת איכות מים וצנרת לאורך קווי החלוקה .
נזכיר כאן שחברת מקורות הנה האחראית על הפקת המים ואיכותה בקווים המרכזיים ולא התאגידים או הרשויות. אלה אחראים רק על החלוקה הפנימית. ועל הביוב שמוזרם ומטופל במט"ש.
