לאן נעלם הביטחון בכפר הדרוזי?
קטטות דקירות ירי והשלכת רימונים ומטענים הפכו לשכיחים בחברה הדרוזית, לא עובר יום שלא מתרחש אירוע אלים בכפרים הדרוזים, הסיבות רבות ומגוונות, החל מויכוח שגולש לקטטה ועד לחיסול חשבונות בין עבריינים.
בישראל הדרוזים מהווים 8% מכלל האוכלוסייה דוברת הערבית, רובם מתגוררים בצפון הארץ.
עד היום ביחס לאוכלוסיות האחרות, הדרוזים היו עם שיעורים נמוכים של אלימות, לאחרונה המגמה התהפכה ונרשמים יותר ויותר אירועים אלימים בכפרים הדרוזים.
משטרת ישראל פועלת באפס סובלנות כלפי כל גילוי אלימות עם כל האמצעים העומדים לרשותה למיצוי הדין עם העבריינים העוברים על החוק.
לאחרונה מוזעקים רבות צוותי מד"א לאירועים אלימים עם נפגעים, וכוחות משטרה, בהם אנשי המעבדה לזיהוי פלילי וחבלנים, מוזעקים לסרוק זירות בהן היה שימוש בירי וברימוני הלם ומטעני צינור בכפרים, ירי לעבר בתים עסקים ורכבים, והשלכת מטעני צינור ורימונים, במקרים רבים התיקים נסגרים ובאחרים מתבצעים מעצרים.
אם בעבר הפשע התבטא רק בסכסוכים שהתרחשו בין עבריינים, וגרמו לחיסול חשבונות בין כנופיות, הרי שבשנים האחרונות יש זליגה לתוך החברה כולה, וחפים מפשע משלמים את המחיר.
בנוסף לכל זה תופעת האלימות בקרב תלמידים בין כתלי בתי הספר ובדרך אליהם הולכת ומתרחבת, אלימות מכל מני סוגים, פיזית, מילולית ודרך הרשת החברתית.
בכפרים יש תחושה שהפשע השתלט על המרחב הציבורי, בדומה לשחיתות והאזרח הפשוט חש שחייו נתונים בסכנה.
כיום יש להשקיע יותר משאבים בחינוך ובמניעת האלימות ולא רק בטיפול בתוצאותיה.
