לזכר חללי מלחמת יום כיפור הדרוזים

 

מלחמת יום הכיפורים החלה בתקיפת מצרים וסוריה את ישראל ביום הכיפורים י' בתשרי תשל"ד, 6.10.1973. הסתיימה בהדיפה מלאה של הכוחות התוקפים ביום כ"ח בתשרי תשל"ד, 24.10.1973.

פורטל הכרמל והצפון בשיתוף פעולה עם לוטפי נסראלדין מבית יד לבנים הדרוזים, מנציח את זכרם של חללי מלחמת יום הכיפורים.

רב סמל פאיד חסון בן חסינה ופאיז נפל ביום ה' בתשרי תשל"ה (21.09.1974) בן 31 בנופלו  מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי דלית אל כרמל

טוראי נאיף קורדב בן ריחאנה והאני, חיל רגלים נפל ביום כ' בתשרי תשל"ו (25.09.1975) בן 19 בנופלו מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי בית ג'אן

בן האני וריחאנה. נולד ביום 14.12.1956 בכפר בית-גאן שבגליל. בן חמישי למשפחה דרוזית דלת אמצעים. עם זאת, ידעו ההורים להעריך את ברכת ההשכלה והשתדלו להעניק לבניהם חינוך רחב ככל האפשר. בשנת 1961 החל נאיף ללמוד בבית הספר היסודי שבכפר הולדתו וסיים את לימודיו בשנת 1970. משם היתה דרכו אל בית הספר החקלאי התיכון ברמה שבגליל. הוא התקדם יפה בלימודים, אך משסיים את כיתה י"א ראה זאת כחובתו לצאת ולסייע לפרנסת המשפחה, שאחד מבניה שירת באותו זמן בצה"ל.

בבית הספר התיכון היה נאיף חבר בגדנ"ע. כן התעניין בכל ענפי הספורט המקובלים על הנוער בארץ. היה פעיל ככדורגלן ושיחק בנבחרת הכדורגל של בית הספר.

נאיף ידע לרכוש את ידידותם של בני גילו לא רק בכפר שלו אלא גם של תלמידי הסביבה שנפגש עמם בין כותלי בית הספר. היה אהוב עליהם בזכות החיוך הרחב, שהיה שפוך תמיד על פניו, ובזכות אופיו החברותי והחזק כאחד. היה בחור עליז ואהב לרקוד - ובייחוד במסגרת קבוצת הרוקדים שאורגנה על ידי הסתדרות העובדים הכללית. החיבה הרבה שזכה לה מידי חבריו באה לידי גילוי גם לאחר מותו - בשירי התהילה שחיברו לזכרו.

דרכו של נאיף בצה"ל היתה קצרה למדי. הוא גויס לשירות הסדיר בנובמבר 1974. בראשית שנת 1975 סיים את סדרת הטירונות הראשונה וביקש להישלח לקורס מ"כים. כעבור חודשיים חזר ליחידתו. ובעת שירותו השיגו המוות במפתיע. ביום 25.9.1975 נפל נאיף בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים באדמת בית-גאן. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות.

מפקדו של נאיף כתב למשפחה השכולה: "נאיף ז"ל היה ממיטב בנינו לוחמינו ותמיד שאף לתרום ממיטב מרצו".

סאלח אבו רעד  בן זהר וסלים  נפל ביום ו' בכסלו תשל"ו (10.11.1975) בן 50 בנופלו מקום מנוחתו בית העלמין שפרעם (חלקה צבאית)

בן זהר וסאלם. סאלח נולד בשפרעם ביום 4.1.1925. הוא למד בכפרו, וסיים את לימודיו היסודיים בשנת 1944.

משבגר סאלח נשא לא ישה את כאמלה והקים משפחה בשפרעם. עם השנים מנתה המשפחה עשר נפשות. הוא דאג לחנך את כל ילדיו ככל יכולתו.

ב-19 בחודש מאי 1970, בהיותו בגיל 45, התגייס סאלח בתפקיד שוטר לתפקידים מיוחדים (שת"מ) למשמר הגבול . בהמשך שימש באותו תפקיד במספר יחידות שונות. הוא תמיד ביצע את תפקידו בצורה שקטה, חביב מאוד היה בעבודתו וכך גם במקום מגוריו.

בזמנו החופשי נהג סאלח להיות במסגרת משפחתו, לשחק עם ילדיו משחקי חברה, ואהב להאזין למוזיקה שקטה ולערוך טיולים ברחבי המדינה.

ביום 9.9.1974, בעת היותו בשמירה, החליק סאלח, נפל ונחבל בגבו. פלג גופו התחתון שותק. הוא לא התאושש וכעבור כשנה, ביום 10.11.1975, חש ברע, הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה, נותח אך זמן קצר אחר כך נפטר.

סאלח היה בן חמישים בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקת הקבר המשפחתית בשפרעם. השאיר אחריו אישה – כאמלה , ו שמונה ילדים - לביב, אדיב, אדיבה, שריב, סלים, חגלה, נזיה ו אניס.

סמל מנהאל עאמר  בן תמימה ונעים נפל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) בן 19 בנופלו מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי חורפיש

מונהאל, בן תמימה ונעים, נולד ביום 20.5.1954 בכפר חורפיש שבגליל המערבי ולמד בבית-הספר היסודי בכפרו ובבית-הספר התיכון בתרשיחא. בילדותו היה מונהאל תלמיד מצטיין ונער בעל נשמה רגישה של אמן. מגיל צעיר אהב לצייר, ועסק בכך בכל רגע של פנאי. חלומו הגדול של הצעיר הדרוזי היה להיות צייר. הוא העלה על בדים ועל גליונות נייר את הנופים המרהיבים של הגליל ושל כפרו, והותיר אחריו אוסף מפואר של יצירות אמנות מפרי מכחולו. מונהאל היה אהוב על צעירי הכפר ואף על המבוגרים שבו. הוא היה הראשון אשר חש לעזור לחלש ולנזקק לעזרה. מנעוריו היה ספורטאי ופעל רבות למען קידומו והתפתחותו של סניף 'הפועל' בכפר.

מונהאל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1972 והתנדב לחיל הרגלים והשריון, משאת נפשו מימים רבים. הוא היה חייל מסור ונאמן. את כל הקורסים עבר בהצלחה מרובה ועשה ככל יכולתו כדי להצטיין בשירותו בצבא. לאחר שהשלים בהצטיינות קורס לנהגי טנקים נשלח לקורס מפקדי-טנקים ומונה מפקד טנק "סנטוריון". בשלבי שירותו השונים זכה מונהאל לשבחים רבים ממפקדיו. הם ראו בו לא רק ייחוד - החייל הדרוזי הראשון בגייסות השריון של צה"ל - אלא, כפי שאמר אחד המפקדים, "סמל לחייל נאמן ואמיץ". זמן קצר לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים סיים מונהאל בהצלחה את קורס מפקדי הטנקים. כאשר פרצה המלחמה הועבר עם חבריו מהקורס לחזית הדרום, כדי להשתתף בהדיפת הכוחות המצריים, שצלחו את התעלה. שלוש פעמים נפגע הטנק שלו מאש המצרים, אך הוא ואנשי צוותו המשיכו להילחם ללא ליאות. כעבור שלושה ימי לחימה הועבר מונהאל לחזית הצפון ובאחד הקרבות ברמת הגולן נפגע ונהרג ביום 16.10.1973. הוא הובא למנוחת עולמים בכפר חורפיש שבגליל. השאיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. מונהאל היה החלל הדרוזי הראשון, שהובא למנוחת-עולמים בחלקת הקבר לחללי צה"ל שהוקמה בחורפיש.

בטקס האשכבה אמר מפקדו, כי מונהאל היה חייל מצטיין וממושמע, שאפתן ואחראי, שמילא משימות ותפקידים מעבר לצו החובה והתפקיד.

רב טוראי  בהג'את מרעי  בן סאלחה וסלים  חיל רגלים נפל ביום ג' בתשרי תשל"ה (19.09.1974) בן 20 בנופלו מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי חורפיש

בן סלים וסאלחה. נולד ביום 30.12.1954 בכפר חורפיש שבגליל המערבי. בן למשפחה דרוזית ידועה ומכובדת, שעשתה ככל-יכולתה כדי להעניק לו השכלה והזדמנות לשפר את רמת-חייו. בהג'את סיים את בית-הספר היסודי שבכפר-הולדתו. לאחר-מכן למד שנתיים בבית-הספר התיכון שבתרשיחא.

בהג'את היה חבר פעיל בגדוד הצופים שבחורפיש. פעילות זו והאוירה בבית הקנו לו ערכים חברתיים וחלוציים נאותים. היה נער נעים-הליכות וצנוע, שמיהר לסייע לכל-נצרך. מוריו מעידים עליו, כי היה ילד מנומס, שקט וחייכני, שתמיד בא לקראת חבריו והיה בין הראשונים שהתנדבו לבצע כל משימה שהוטלה עליהם.

בהג'את אהב לקרוא ספרים ועיתונים. עם-זאת, היה גם חובב-ספורט מושבע ומצא עניין בענפי-ספורט שונים ובמיוחד בכדורגל ובקראטה. הוא גם חלם על קריירה ספורטיבית לאחר שחרורו מצה"ל.

בהג'את נראה היה צעיר הרבה מגילו האמיתי, ועל-כן נדחה גיוסו לצבא לפרק-זמן מסוים. בזמן זה עזר לאביו בעבודה החקלאית ועסק גם בעבודות אחרות כדי למצוא בהן את מחייתו. בנובמבר 1973 נתגשמה שאיפתו העזה לשרת בצה"ל. הוא הושם לחיל-הרגלים, עבר ללא קושי את הטירונות ונשלח לקורס-מ"כים. בסיום הקורס, ביולי 1974, הועלה לדרגת רב"ט. הוא השתתף בכמה מרדפים אחרי מסתננים מעבר לגבול, ובאחד מן המרדפים נשברה ידו.

מפקדיו של בהג'את ידעו להעריך נכונה את כושרו ואת מסירותו והודיעו לו, כי נבחר להישלח לקורס-קצינים. היתה זו בשורה של הגשמת חלום שחלם בהג'את מנעוריו. ואולם, עוד בטרם שובץ בקורס זה פקדהו אסון והוא נפל במילוי תפקידו - ביום 19.9.1974, כשעדיין לא מלאה שנה לשירותו בצה"ל. הובא למנוחות בבית הקברות שבחורפיש. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושלושה אחים.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בהג'את ז"ל היה ממיטב בנינו-לוחמינו, וגם כאשר ידו היתה נתונה בגבס, לא היסס לעזור ולתרום ממיטב-מרצו. עבר דרך קצרה אך קשה בצה"ל. היו לו ערכים של נער, אשר נולד במדינה חופשית ותוך כדי שירותו את מדינתו נפל קרבן בתאונה טרגית. חזיתי לבהג'את ז"ל עתיד גדול ביחידה. אולם הגורל ציוה אחרת, ורק דמותו נותרה עמנו והיא תלוה אותנו עוד זמן רב.

סרן מנסור מנסור בן שייכה ומוחמד חיל רגלים נפל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (09.10.1973) בן 22 בנופלו מקום מנוחתו בית העלמין מג'אר-מרר (חלקה צבאית)

מנסור, בן שייכה ומוחמד, נולד ביום 6.3.1951 בכפר מג'אר, ליד טבריה. מנסור, בן העדה הדרוזית, סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר בכפר. אחרי-כן התקבל לבית-הספר התיכון-חקלאי "כדורי". הוא השתלב בחיי בית-הספר במהירות, למרות שבא מסביבה תרבותית ולשונית שונה לחלוטין. הוא היה תלמיד מצטיין, שקדן, חרוץ ואחראי. לדברי מחנכו, היה מנסור הבולט בקרב חבריו בכיתה, משום שהיה צנוע, שקט, ועניו, כאילו נחבא אל הכלים. הוא הצטיין בפקחות רבה, ברצון עז להצליח, בהתמדה ובעקשנות, בנאמנות ובדבקות במטרה. החתירה להיות ראשון בכיתה ולהשיג הישגים, הנחתה אותו כל השנים ובכל השיעורים. במקצועות שלא הכיר מעולם, כמו תנ"ך והלשון העברית, הצטיין והגיע להישגים יפים. סיפר מחנכו: "דמותו הנאצלת לא תישכח ותמיד אהיה אסיר תודה לו, כמורה, כרע וכידיד, על שהעניק לי את התחושה המופלאה ביותר, שיכול תלמיד להעניק למורו - יחס של כבוד ללימודים, רצינות, שקדנות וחריצות למופת". מנסור עבד בענף הפלחה וברפת, שלט בכל הכלים החקלאיים ובעונות הבוערות עבד מרצון שעות על שעות, במסירות רבה. כשיצא המדריך לחקלאות לשירות מילואים, היה מנסור אחראי לניהול הענף. במסגרת בית-הספר היה בגדנ"ע ובסיום קורס בבאר טוביה הוכתר כחניך מצטיין. הוא היה אהוב על חבריו ושימש להם דוגמא בהתנהגותו, בנאמנותו ובאומץ לבו. יושרו ונבונותו הקנו לו מעמד של מעין שופט בין חבריו, שהיו פונים אליו בשאלות שונות, שלא הצליחו להביאן להכרעה.

מנסור גויס לצה"ל בסוף נובמבר 1969 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות עבר קורס חילי והיה ללוחם בחיל-הרגלים. אחרי-כן נשלח לקורס מפקדי כיתות וסיימו בהצטיינות. כמו-כן עבר קורס צניחה. בתקופות שבין הקורסים היה מוצב בחן-יונס ובעזה, שם עסק בפעולות מבצעיות בקווים הקדמיים. לאחר שעשה כשנה וחצי ברמת הגולן, החליט להתנדב לשירות קבע ובאוגוסט 1973 יצא לקורס מפקדי פלוגות אך לא סיים את הקורס. ביום הכיפורים, כשהיה בחברת בני משפחתו בכפר, שמע שפרצה מלחמה. הוא עזב את משפחתו ויצא לרמת הגולן, כדי לחפש את יחידתו, שנפרד ממנה שבועות מספר לפני-כן. כשמצא את חיילי היחידה הצטרף אליהם וקיבל תפקיד של סגן מפקד פלוגה. ביום 9.10.1973 יצא לקרב על תל-ורדה, באזור בוקעתה. כשנע בזחל"ם בראש הכוח שלו, נפגע בפצצה ונהרג. בעבור התנהגותו, אומץ לבו ודבקותו במשימה, הוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר מג'אר. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם שירת ביחידתי שנה וחצי. הוא היה אהוב על פקודיו ועל חבריו ...אנו לא ביקשנו בנים ואבות גיבורים, אך נאלצנו להקריב ממיטב בנינו - למען חיינו. מנסור היה אחד מהמובחרים שבלוחמים, שלצערנו היה צריך לשלם בגופו ובדמו, כדי שאנו נוכל להמשיך לחיות כאן".

משפחתו של מנסור ריכזה מכתבים המספרים על דמותו, כפי שנכתבו על-ידי חברים לאחר נפילתו; בית-הספר החקלאי "כדורי" הקים חדר זיכרון בבית-הספר, להנצחת זכרו של מנסור ושל יתר בוגרי בית-הספר, שנפלו במלחמה.

סגן סלימאן גאנם בן זיינה ומוחמד חיל רגלים נפל ביום ט"ו בחשון תשל"ה (31.10.1974) בן 24 בנופלו מקום מנוחתו בית העלמין מג'אר-מרר (חלקה צבאית)

בן מוחמד וזיינה. נולד ביום 26.2.1950 בישראל. גדל והתחנך בכפר מג'אר הדרוזי. סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון שבכפר-רמה. סלימאן היה תלמיד מוכשר וחרוץ וסיים את לימודיו בציון טוב- מאוד. הוא היה נער חביב, אהוב על מוריו ועל חבריו ללימודים.

סלימאן גויס לצה"ל בנובמבר 1969 והוצב לחיל-הרגלים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס-מ"כים ובקורס-צניחה, נשלח לגדוד חיל-רגלים בדרום הארץ. בשנת 1972 נשלח סלימאן לקורס קציני-חי"ר ועמד בו בהצלחה. אחרי-כן חזר לשרת בגדודו, ועם סיום שירותו הסדיר המשיך לשרת בצבא-הקבע. בשנת 1973 הועלה סלימאן לדרגת סגן ונתמנה למפקד צוות-סיור. הוא היה קצין אחראי ומסור לתפקידו. מפקדו העריכו כ"בעל יזמה, ממושמע, ממלא את תפקידו במסירות ובאהבה, בעל רצון להתקדם, אהוד על פקודיו, פעיל ומלא-מרץ". סלימאן נלחם במלחמת יום-הכיפורים כמפקד-צוות בדרום הארץ.

למרות ריחוקו מהבית ודבקותו בתפקיד הצליח לשמור על קשר הדוק עם אשתו - לוטפייה, והיה נאמן ומסור למשפחתו; לאמו האלמנה, ולשמונת אחיו ואחיותיו.

ביום 31.10.1074 נפל סלימאן בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין שבכפר מג'אר.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סלימאן היה מטובי הקצינים ביחידה וחזיתי לו עתיד מזהיר בשורות צה"ל. תמיד היה בין הראשונים בפעולות שמעבר לגבול ותרם רבות לקידום היחידה וחייליה. הוא נפל כלוחם גדול בשרתו את מדינתו והנני בטוח כי יכול היה להגיע לגדולות ולהקדיש ממיטב יכולתו ומרצו לקידום היחידה ולהעלאת רמת פקודיו".

פואד עטאללה בן ח'אולא ומבדא נפל ביום י"ט בשבט תשל"ד (11.02.1974)
בן 30 בנופלו מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי ירכא 

בן ח'אולא ומבדא. נולד ב-18.1.1944 בירכא שבגליל, בן למשפחה ידועה ומכובדת ביישוב.

פואד סיים את לימודיו היסודיים בכפרו, ובגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל. הוא שירת בסיירת הדרוזית במשך שנתיים וחצי.

בתום שירות החובה הצטרף למשמר הגבול, שם שירת כלוחם.

פואד היה אדם צנוע ושקט, שדאג לפרנסת בני משפחתו. היה מוכר ואהוב ביישוב מגוריו.

שוטר פואד עטאללה נפל ביום 11.2.1974 בעת מילוי תפקידו. בן שלושים בנפלו. הוא הובא למנוחות בהלוויה רבת משתתפים בבית העלמין בירכא. הניח אישה וילדים.

פואד מונצח באנדרטת החללים הדרוזים בעספיא ובאנדרטת חללי המשטרה שהוקמה במכללת השוטרים בבית שמש.

סאלח חביש  בן מואהל ויוסף  נפטר לאחר השירות כ"ב בחשון תשל"ה (07.11.1974)
בן 36 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין האזרחי ירכא.