מדוע המדינה נוטשת את אי השלום בנהריים?

מהמרפסת של קיבוץ אשדות יעקב בין הירדן לירמוק מביטים לאי השלום שבעוד 3 שבועות לחקלאים לא יתאפשר לעבד את האדמות שמעבדים מזה 25 שנים, איתמר עינבי לפורטל הכרמל "האדמות באי השלום עובדו עוד לפני הסכם השלום עם הירדנים, שאנחנו בקשר הדוק איתם, המדינה לא עושה כלום להשאיר את האי".

19.10.2019 מאת: פורטל הכרמל והצפון

אי השלום נהרים 2019

 

עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, מוביל את המאבק להשאיר את אי השלום שהקיבוצים באזור מעבדים עוד מלפני הסכם השלום עם הירדנים, שנחתם לפני 25 שנים, בו הם סיכמו שחכירת האדמות הללו תסתיים בשנה ה25.

בעת החזרת שטח אדמת אי השלום שמגיע ל 1100 דונם, שמעובד בחקלאות גד"ש, לירדנים, המועצה האזורית עמק הירדן תאבד את השטח וזה יפגע בחקלאים.

עצרת שארגן עידן גרינבאום ראש המועצה, בה לקחו חלק פוליטיקאים, בני גנץ ראש סיעת כחול לבן, ח"כים, רם בן ברק, אלון שוסטר, רם שפע, צבי האוזר, דני עטר יו"ר קק"ל, ניר מאיר יו"ר התנועה הקיבוצית, אייל בלום ראש המועצה האזורית ערבה, תנועת הנוער העובד והלומד, נשים עושות שלום בראשות אורנה שמעוני, תחת הכותרת "שומרים על השלום באי השלום".

חבר קיבוץ אשדות יעקב ומנהל המשק לשעבר איתמר עינבי, הוא דודו של ראש המועצה עידן גרינבאום, סיפר לפורטל הכרמל על המצוקה הקשה שהם חיים בה לאחרונה בעקבות סיום חכירת האדמות הללו, על ההיסטוריה של המקום ועד כמה הם כתושבי המקום קשורים למקום היסטורית ופיזית, ועל הקשר ההדוק עם נציב המים הירדני והאחראים בממלכה הירדנית.

משתתפי העצרת קראו להתאחד ולשמור על השלום ועל אי השלום למען הדורות הבאים.

במסגרת הסכם השלום, שנחתם באוקטובר 1994 אושר גם הנספח להסכם - הקובע כי על הצדדים לאשר מחדש בתום 25 שנה את ההסכם בנוגע לאי השלום בנהריים בצפון, השטחים עצמם הם מובלעות ישראליות בשטח בריבונות ירדנית ומאז שנחתם ההסכם, ישראלים יכולים להיכנס ולצאת מהם בקלות ולעבד שם שטחים חקלאיים.

המלך הירדני הודיע כבר לפני שנה, באוקטובר 2018, על כך שלא יחדש את החתימה על ההסכם, בעקבות לחץ ציבורי כבד.

במפגש הנהרות, בסמוך לקיבוץ אשדות יעקב, נמצאים אתר המשלב טבע ונוף עם מורשת והיסטוריה: "פארק נהריים"- אשדות יעקב, ובו סיפורו של מפעל החשמל הראשון בארץ ישראל שהוקם ע"י "הזקן מנהריים" וכן, אתר ההנצחה לזכר שבע הבנות מבית שמש אשר נרצחו בפיגוע ב-13/3/1997. מהמרפסת של קיבוץ אשדות יעקב ניתן רואים את אי השלום, גשר הרכבת, שער המלכים, הגשרים העתיקים וסכר האגם.

נהריים (בערבית: الباقورة, אל-באקורה) הוא אתר בבקעת הירדן הגובל בין ישראל, לבין ממלכת ירדן סמוך ליישוב מנחמיה, שבו שכן מפעל החשמל של חברת החשמל, על גדות שני נהרות (מכאן השם נהריים), נהר הירמוך ונהר הירדן.

את מפעל החשמל ההידרואלקטרי בנהריים, שנקרא "ירדן א'", הקים פנחס רוטנברג. תחנת הכוח שנבנתה הייתה הראשונה מבין ארבע תחנות שתכנן רוטנברג להקים לאורך בקעת הירדן. תוכניתו המקורית של רוטנברג הייתה הקמת 13 תחנות כוח הידרואלקטריות בארץ ישראל. רוטנברג קיבל ב-5 במרץ 1926 לאחר מאמצים, זיכיון לתקופה של שבעים שנה לניצול מי הירדן ומי הירמוך להספקת חשמל בארץ ישראל ובעבר הירדן.

עבודת הבנייה של המפעל בנהריים הייתה עבודה עברית של 600 פועלים. העבודה החלה באוגוסט 1927, ונוהלה בידי פנחס רוטנברג, שכונה בפי העם "הזקן מנהריים" בהיותו מבוגר יחסית לפועלים שעבדו במקום. בתכנון השתתף גם בנימין אוראל.

כלים כבדים הועברו באמצעות מסילת רכבת העמק הקרובה, שהוספו לה שלוחות שהגיעו לאתר התחנה. במקום הוקמה גם תחנת רכבת להסעת העובדים. בנוסף למבנה תחנת הכוח תוכננה והוקמה מערכת של מאגרים, סכרים ותעלות.

 

פורטל הכרמל

תגובות

מומלצים