מלחמת האזרחים בישראל אנשי התרבות השבטית נגד אנשי התרבות הריבונית

 

 

לפני מספר חודשים, במהלך שנת הקורונה, כתבתי טיוטה בנושא. באם וכאשר אחזור לספסל הלימודים ארצה להרחיב את הטיוטה לתזה.

לפני כמה חודשים, הפצתי למספר חברים את הטיוטה, זאת במטרה לקבל תגובות והערות. עקב המציאות אליה נקלענו, עלה בדעתי, לשתף גם אתכם במה שכתבתי.

 

מלחמת האזרחים בישראל - אנשיי התרבות השבטית נגד אנשיי התרבות הריבונית.

באיזה צד אתם/ן נמצאים/ות? קראו, הפנימו ושתפו    

מבוא

אבותינו לא היו מאמינים, במדינת ישראל מתחוללת, זה מספר שנים מלחמת אזרחים. אנשיי התרבות הקולקטיבית (אוטונומיית השבט) נגד אנשיי התרבות האינדיבידואלית (ריבונות ואוטונומיית הפרט), מאפייני התרבויות יפורטו בהמשך. מתברר כי, בשלב זה, אנשי שתי התרבויות לא מצליחים לחיות יחד, או זה לצד זה בשלום. למרבה הצער, המלחמה מסלימה מיום ליום ואין עוצר.  

מטרת מסמך זה היא לחשוף ולהציג בפניכם, מזווית קצת שונה, את המלחמה שהולידה מדרון עליו גולשת, מדינה שלמה, לעבר תחתית התהום, עם תחנת ביניים ב"עולם השלישי". למען הנוחות, במסמך זה אכנה את התרבות הקולקטיבית, תרבות שבטית ובקיצור "השבטית", ואת התרבות האינדיבידואלית, אכנה תרבות ריבונית ובקיצור "הריבונית".

לעת הזאת, ידה של התרבות השבטית על העליונה. מסתבר כי, רבים מדי, מאנשיי הריבונית, טומנים ראשם בבוץ, שקועים בהזיות, מתעלמים לחלוטין מההתרעות הרבות. בפועל, המדינה כבר, על גבי המדרון.

כבר בראשית הדברים ברצוני להבהיר, לכל אחת משתי התרבויות מאפיינים חיוביים ושליליים גם יחד. למען הגילוי הנאות, אני, לעצמי, בחרתי בתרבות הריבונית.

המלחמה

למיטב הבנתי, מטרת אנשי השבטית היא לחסל את התרבות הריבונית, להשתלט על המדינה, נכסיה ומוסדותיה לטובת וצרכי המנהיגים בשבטית. מטרת הריבונית היא ליצור אפשרות לאינטגרציה של השבטית לתוך הריבונית, ולהישאר במשפחת המדינות המפותחות והמתקדמות.

כידוע, מלחמה יכולה לעטות, לפשוט או לשנות צורה. מלחמת האזרחים הזאת היא מיוחדת. עד לאחרונה היא הייתה מאופקת, התנהלה בלי נשק חם וללא שפיכות דמים, התנהלות זו עלולה להשתנות בזמן הקרוב, המלחמה עומדת להסלים.

תושביי הארץ טעונים בשנאה, רוע, תיעוב, סלידה וזרות, איש כלפי רעהו מהתרבות האחרת. במצב הנוכחי אין רצון וסיכוי אמיתי לאינטגרציה ואין נכונות לפשרות או וויתורים של מי מהצדדים.

מפליא, אך ציבור גדול מדי עדיין תקוע, במושגים ישנים אשר תוקפם פג לפני שנים, אבד עליהם הכלח. כך למשל: ה"מאבק בין ימין ושמאל", ה"מאבק בין אשכנזים לספרדים", ה"מאבק בין עדות", ה"מאבק בין דתות", ה"מאבק בין לבנים ושחורים" ה"מאבק בין מרכז ופריפריה" וכו'. המושגים הללו בהם משתמשים הצדדים, השכם והערב, אינם משקפים מציאות עובדתית כלשהי. המושגים הנ"ל משמשים בעיקר ככלי לניגוח הדדי, סגירת חשבונות, השחרת פני ציבור רחב בהאשמות שווא חסרות בסיס עובדתי. לדוגמה, השימוש בחלוקה "ימין ושמאל". כל מטרתה לפגוע באנשי התרבות הריבונית, נתיניי השבטית והעומדים בראשם מכנים את מתנגדי ביבי בכינוי "שמאלנים" ולזה הצמידו את התג "בוגדים". ואילו את תומכי ביבי הם מכנים "ימנים". עובדתית, כמעט ואין שמאל רלוונטי בישראל, ההוכחה לכך היא המספר הזעום של חברי הכנסת (מרץ) המכנים עצמם שמאלנים.  

המלחמה מורכבת מקרבות רבים, בין השאר, סביב הנושאים הבאים: - ערכיי המדינה, תרבותה, צביונה, תדמיתה, חוקתה, שמירת הדמוקרטיה, שלטון החוק, הפרדת הרשויות, מיהו יהודי, ניקיון כפיים של המנהיגים, צמצום הפער החברתי, חלוקת הנטל בין אזרחיה, זכויות אדם ואזרח, ביטחון אזרחיה (כולל ביטחון כלכלי), שמירה על נכסי המדינה (כולל קרקעותיה), חופש הביטוי, כפייה דתית, הפרדת הדת מהמדינה, היחס ללהט"ב, חתירה לשלום ועוד. 

במהלך שנות הלחימה התגלו ונחשפו, בין השאר, התופעות והשיטות השליליות שלהלן: קפיטליזם חזירי, אופורטוניזם פוליטי, דה לגיטימציה של יריבים, האשמות שווא נגד ציבור רחב, כפייה דתית, חרמות, כלכלה שחורה, פשע מאורגן, חלוקה וניצול מעוות של אוצר המדינה, נפוטיזם מפלגתי, טרור חקלאי, גניבות חקלאיות ואחרות מטעמים לאומניים, סחיטה באיומים במימדים מדאיגים של ציבור ושל יחידים, הוצאות דיבה ולשון הרע הן ברמה האישית והן ברמה הקבוצתית, הסתה פרועה ושיסוי מתוכנן ומכוון הן ברשתות החברתיות והן בראש חוצות, זיופים והפצת שקרים, בריונות, קנאות מסוכנת, הפגנות אלימות ועוד.

חיסול שומרי הסף, מינוי מקורבים לא מתאימים לתפקידיי מפתח, השתלטות על אמצעי התקשורת, ניסיונות לחסל את התרבות הריבונית (סרטים, תיאטרון, ספרות וכד'), דה לגיטימציה של אנשי הריבונית, רגולציה מופרזת, התנהגות אוטונומית ואלימה של שבטים ועוד, הם רק המבוא למלחמת התרבויות.

השלב הבא יכלול, המשך החיסול של התרבות הריבונית, שחיקת מעמד הביניים, צמצום ההשכלה הרחבה, צמצום ההשקעה בתשתיות המדינה, השתלטות והכנעת מוסדות המדינה לטובת הצרכים האישיים של מנהיגי השבט, ובמקביל, יצירת תוהו ובוהו (כאוס) כללי (כולל כלכלי). בקיצור, דרדור המדינה למעמד מדינת עולם שלישי.

הניסיון מלמד כי, בתקופת תוהו ובוהו (כאוס), המצוקה, החרדה והפחד מהווים, לציבור גדול של אנשים, מניע חזק להתכנס, כל אחד בנפרד, לתוך השבט המתאים לו בתקופת הכאוס הרלוונטית. תוהו ובוהו גורם לתלות מוחלטת של רוב הציבור במנהיגי השבטית. הטיפולים הכושלים של ממשלת ישראל, במיוחד של העומד בראשה, במגוון נושאים, כולל תקציב המדינה, המערכת המשפטית, מערכת האכיפה ועוד, הם צעדים משמעותיים המובילים לתוהו ובוהו.

העימות החריף על האסי, הכאת מפגינים חבריי הריבונית בידיי בריוני השבטית, הגבלת הפגנות של הריבונית, השימוש הציני בשוטרים בכדי לדכא את ההפגנות. התפרעויות של אזרחים, ונדליזם קשה, אלימות החרדים, הערבים וימנים קיצוניים, כולל תקיפת שוטרים, הם רק כמה דוגמאות הממחישות כי, מדובר בצלצולי השכמה חוזרים ונשנים בשערי הדמוקרטיה.

כאמור לעיל, המלחמה כבר כאן, המתעלם מכך, לא ינצל.    

תפוצת התרבויות   

התרבות הריבונית נהוגה במערב וצפון אירופה, אנגליה, ניו זילנד, אוסטרליה, ארה"ב, קנדה ועוד. (מדובר במדינות המערב המתקדמות והמפותחות). התרבות השבטית נהוגה בשאר העולם (כולל מדינות "העולם השלישי", מדינות ערב והחברה הפלסטינית).

החברה בישראל, מפוצלת בין שתי התרבויות. השבטית מאפיינת חלקים גדולים בציבור החרדי, הדתי, הערבי, הבדווי, הדרוזי, המסורתי, המאמינים כי "חדש אסור מן התורה", החיים בתחתית הסולם הסוציו אקונומי, בעלי אישיות סמכותנית ואחרים. הריבונית מאפיינת בעיקר חלקים גדולים בציבור החילוני, הדמוקרטי ליברלי, האקדמי, אנשי מעמד הביניים, אנשי מדע ואחרים. 

חשוב לציין כי, ציבור גדול מהחברה הערבית אימץ, במהלך השנים, את התרבות הריבונית. למרבה הצער, ממשלת ישראל חוסמת, לציבור זה, את ההשתלבות במדינה ודוחקת אותו/ם חזרה לזרועות התרבות השבטית.

יודגש, ברוב המלחמות המתנהלות כיום בעולם, נוכחת התרבות השבטית. במעט מאד מלחמות, אם בכלל, מעורבות מדינות שתרבותם ריבונית. גם זאת יש לדעת, רוב מוחלט של גלי ההגירה בעולם הם בכיוון אחד, ממדינות התרבות השבטית לתוך מדינות התרבות הריבונית. מכך ניתן ללמוד, להבין, להסכים ולהפנים, החיים בתרבות הריבונית עדיפים בהרבה מהחיים בתרבות השבטית.

יחד עם זאת, ההגירה היא תופעה מאתגרת שכן, פליטים/מהגרים שסבלו קשות, בארצות מוצאם, מנחת זרועה של התרבות השבטית, מייבאים עמם ברצון, לתוך מדינות התרבות הריבונית אשר קולטות אותם בזרועות פתוחות, את התרבות השבטית.

ישראל לא לבד, המלחמה הבין תרבותית מתחוללת גם באירופה, ארה"ב ובמדינות נוספות על פני הגלובוס.

להלן חלק מהמאפיינים של התרבות השבטית:

מנהיגיי השבט והמסגרת הארגונית הם ה"עולם ומלואו" של התרבות השבטית. המטרות של מנהיגיי השבט וטובתם האישית, עדיפות הן על מטרות וטובת המדינה, והן על מטרות וטובת נתיני השבט.

השבט הוא מדינה חליפית בתוך מדינת האם. ככל שיש יותר שבטים כך עולה מספר המדינות החליפיות בתוך מדינת האם.

הנתינים בשבט, מרגישים, מתנהגים וחיים, כאילו זכו לאוטונומיה מוחלטת. חוקיי השבט וכלליו נמצאים גבוה מעל לחוקיי המדינה. מכאן, ציות מאד סלקטיבי לחוקי המדינה. כל נתין בשבט, בפני עצמו, הוא בסך הכול פרט זעיר חסר חשיבות ומשמעות. הנתין נדרש לנאמנות, מסירות, וציות מוחלט למנהיגיי ולחוקיי השבט. השבט יעניש קשות ויתנקם בנתין הסוטה מהכללים. 

לשם הדוגמה והבנת הדברים, האמירה של מנהיגיי החמאס כי, הם מוכנים להקריב מיליון שהידים (נתינים) בדרך לירושלים, יכולה להיאמר אך ורק במסגרת תרבות שבטית. 

השבטית מדגישה את חשיבות הלכידות הקבוצתית והחברתית, ומעודדת את נתיניה, לתלות וערבות הדדית. הלכידות השבטית מספקת לנתינים, כוח והגנה, ופוטרת אותם מאחריות אישית לכישלונות. תחושת הלכידות, מאפשרת לנתיניי השבטית, התנהגות אגרסיבית, אלימה ובריונית.

יחד עם זאת, השבט כולו יתייצב, כרפלקס מותנה, לימינו של המנהיג ו/או כל נתין אחר אשר הותקפו, בין בדין ובצדק ובין שלא, ע"י נתין/ים משבט אחר.

מנהיג השבט הוא כל יכול, מעמדו כמלך, אין אופוזיציה ואין צורך בבחירות. בין השאר, הוא גם שולט וקובע מה המידע, כולל מידע כוזב או אלטרנטיבי, שייחשף בפני נתיני השבט.

יובהר, רוב נתיני השבטים למינם, נמצאים במעמד סוציו אקונומי נמוך. רמת ההשכלה הרחבה, כולל מקצועות הליבה, נמוכה מאד בתרבות השבטית, לעומת הרמה בתרבות הריבונית.

חשיבתם של נתיני השבט נוטה להיות דיכוטומית. נתיני התרבות השבטית נוהגים להשתמש בטענה "מגיע לי", ועל כל אמירה המופנית אליהם יתגוננו בטענות כמו אפליה, גזענות, התנשאות וכדומה.

ההשכלה הרחבה היא אחד האויבים המרים של התרבות השבטית. שכן, חלק גדול מהרוכשים השכלה רחבה נוטים להיפרד מהתרבות השבטית לטובת התרבות הריבונית.

כידוע, נתיני התרבות השבטית חסינים בפני אינטגרציה כלשהי עם נתינים משבטים אחרים ועם אנשי הריבונית. הם מתבדלים מנתינים של שבטים אחרים, וידחו כל חדירה של תרבות זרה לתחומיי השבט. התרבות השבטית מעודדת את חבריה לשיעור ילודה גבוה. הרבה יותר משיעור הילודה בריבונית. רוב נתיני שבטית יתנגדו נמרצות לנישואין של אחת מבנותיהם עם נתין של שבט אחר.

בנוסף, מנהיג השבט ונתיניו יגלו חוסר עניין ונכונות להגיע לפשרה כלשהי, בעת סכסוך ועימות, עם נתיני שבטים אחרים.

יוזכר, נתיני השבטית פועלים עפ"י ובאמצעות הרגש, המניעים העיקריים שלהם הם כבוד וכוח. נא לא להתבלבל בין כבוד ואגו. נתיני השבטית יהיו מוכנים לוותר על האגו אך בשום אופן לא יוותרו על הכבוד. בשבט קיימת היררכיה ברורה ונוקשה של כבוד. הכבוד הוא מניע חשוב ביותר, הן לקבוצה והן לפרט. ה"כבוד" מבטא הן את מעמדו של הנתין בתוך השבט והן את מעמדו של השבט בין השבטים הסובבים אותו. לא ניתן לוותר על הכבוד. כדי לשמור על הכבוד ניתן להרוג ואף להיהרג. נתיני השבט שופכים ומבזבזים משאבים רבים על מלחמות לשם כבוד.

בתרבות השבטית אין הקפדה, אם בכלל, על זכויות אדם ואין שוויון מגדרי.

הניסיון המצטבר לאורך שנים, מלמד כי, מנהיגים שתרבותם שבטית לא מעזים לחתום על הסכמי שלום המכילים וויתור כלשהו מצידם (שטח וזכויות אחרות). כך למשל, בהסכמי השלום עם מצרים, ירדן והאמירויות, לא נכלל כל וויתור מצידם.

מכך יוצא כי, הסכם שלום עם הפלסטינים ו/או הסורים איננו יעד בר השגה. כך למשל: הפלסטינים לא יחתמו על הסכם שלום ללא סעיף על זכות השיבה, זכות שישראל כלל לא מכירה בה. הסורים לא יחתמו על הסכם שלום ללא קבלת רמת הגולן בשלמותה ואילו ישראל לא תהיה מוכנה להעביר את רמת הגולן לידי הסורים. 

בגלל דאגה ולויאליות לקבוצה, שיעור המצביעים בקרב נתיניי השבטית גבוה יותר משיעור המצביעים בקרב חברי הריבונית.

להלן חלק מהמאפיינים של הריבונית:

התרבות הריבונית שונה מאד מהתרבות השבטית ולעתים אף מנוגדת לה.

בתרבות הריבונית, הפרט/האדם נמצא במרכז. הוא נתפס כיחידה עצמאית המתקיימת בזכות עצמה. האדם הוא עולם ומלואו, ייחודי, אוטונומי, עצמאי וריבוני. הישגיו חשובים ומשמעותיים. לכל אחד מהפרטים בריבונית מאפיינים אישיים עצמאיים. הקשר בינו לאחרים הוא רצוני. הקהילה והכלל הם המעטפת ולא המרכז. הפרט איננו נתין.

בריבונית כל אדם רואה את עצמו כבעל ערך והוא קובע מה נכון בשבילו ועבורו. עמדה זו רואה בחופש המחשבה ובחופש הביטוי של הפרט כחשובה יותר מהאינטרס של הכלל. עמדה זו תעדיף תמיד פלורליזם ואוכלוסיות מגוונות. אדם שמגדיר עצמו כריבוני יקבע בעצמו במה הוא מאמין ולא ייתן לסביבה לקבוע עבורו את השקפותיו.

לכל חבר בריבונית, דעה ויעד משלו, אותם הוא מנסה לקדם. מטרות אישיות הינן חשובות, לעתים יותר מאשר מטרות קבוצתיות.

בריבונית האגו הוא מניע חשוב, יותר מאשר הכבוד. בשיח הציבורי שולט ה"אני" ולא ה"אנחנו". זאת אחת הסיבות שבגינן מתרחשות, בריבונית, התפלגויות רבות, למפלגות ומנהיגים, שהשוני ביניהם הוא מזערי.

בשונה מהשבטית, בריבונית מצופה מכל אחד מהחברים לדאוג לעצמו ולמשפחתו הקרובה.

ההבדל בין התפיסה הריבונית הרואה בפרט ישות עצמאית המובחנת מן הקבוצה, לבין התפיסה השבטית הרואה בנתין חלק אינטגראלי מן הקבוצה, משפיעה על התנהגות הפרטים בתרבות וכן על האופן שבו הם תופסים את המציאות ומעבדים מידע.

האדם בריבונית נמדד עפ"י יעדים והישגים אישיים, שיקולי רווח והפסד, אחריות אישית, תרומה אישית, הגשמה עצמית, בחירה חופשית, עצמאות אישית, תחרותיות, שאיפות אישיות ועוד. פרמטרים אלו מכתיבים את התנהגות הפרט בריבונית.

הריבונית מעודדת ומתגמלת את אנשיה, בדרכים שונות, על הישגים אישיים, כולל מענקים, חלוקת פרסים ועוד. הדוגמאות הבולטות לכך הם: פרס נובל, האוסקר, פרס פוליצר, גלובוס הזהב וכדומה.   

המדינות בהן נוהגת התרבות הריבונית, מבוססות על שלטון החוק, הפרדת רשויות, סובלנות, סדר, שוויון, משמעת עצמית של חבריי הריבונית ושיתוף פעולה עם אזרחיהם ותושביהם. תוחלת החיים, במדינות שתרבותם ריבונית, ואיכותם, ארוכה וטובה יותר מאשר במדינות שתרבותם שבטית. כך גם בכל מה שקשור להכנסה, מצב כלכלי, זכויות אדם, טיפול רפואי, השכלה ורמת החיים.

אויב קשה של הריבונית הוא, הרצון לתקינות פוליטית (פוליטיקלי קורקט) וביטויים כמו "לא נעים לי" בהם משתמשים חבריי הריבונית ביחסם לאנשי התרבות השבטית. ההתנהגות הזאת מנוצלת ע"י השבטית לקידום ענייניה.

ראש הממשלה מר נתניהו

חברים שאלו אותי לדעתי, לאיזה תרבות משתייך ראש הממשלה?

למיטב הבנתי, ראש הממשלה עצמו משתייך לתרבות הריבונית. הוא טייקון ענק, במלוא מובן המלה. הוא דומה יותר לחבריו הטייקונים מאשר לנתיניו בתרבות השבטית. את מעמדו השיג ורכש באמצעות אותם נתינים, הוא עושה בהם כחומר ביד היוצר. הוא עושה זאת בדיוק כפי שחבריו הטייקונים עושים ועוסקים באמצעות נפט, גז, תקשורת, נדל"ן, מסחר, הימורים, בורסה, מחצבים, טכנולוגיה, מחשבים ועוד. כל טייקון וחומרי הגלם שלו. את החלטותיו מקבל ראש הממשלה לבד גם זאת בדיוק כמו חבריו הטייקונים.

לסיכום

באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות?, האם במדינת "עולם שלישי" שתרבותה שבטית, או במדינה מפותחת ומתקדמת שתרבותה ריבונית?, זאת השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול ולהשיב את עצמו.

 

חיים נתיב, עו"ד,  איש שב"כ לשעבר