מלטפים את האגו וחונכים כיכר של "הלוחם הדרוזי"

בלב לבה של ירושלים, וכמחווה לעדה הדרוזית, חנכה העיריה ביום 3.6.18 את כיכר "הלוחם הדרוזי". ממש בלב לבה של העיר הרותחת רוויית מתחים בין ערבים מוסלמים ליהודים. כיכר הלוחם נמצאת בלב לבו של הסכסוך הישראלי פלסטיני.

19.06.2018 מאת: שקיב עלי
מלטפים את האגו וחונכים כיכר של "הלוחם הדרוזי"

האם לא מצאו "חכמי ירושלים" לקרוא לכיכר תחת שם "אזרחי" אחר ‼ שהרי היה ניתן לקרוא לה "כיכר העדה הדרוזית", בלי  התכונה המיליטנטית שהעניקה לה. ואם חכמים אלה סברו שהשם חייב לכלול אופי מלטנטי, מדוע שכיכר כזו לא תוקם אם כבר בתל אביב, העיר הכלכלית המשגשגת, הרחוקה מסיר הסכסוך הרותח בעיר הבירה‼, שהרי העיר תל אביב איננה מצטיירת כעיר דתית, פוליטית וכמעט אין על גבולותיה או בין תושביה סכסוכים מרים בין ערבים ליהודים. בעוד כך הרי שהכיכר הירושלמית, כיכר הלוחם, היא כשמה כן היא, כיכר של מלחמה. לא כיכר של שלום ולא כיכר של פיוס בין עמים, מה גם שרבים מבני העדה הדרוזית משרתים בכוחות המשטרה, וחשיפתם לאוכלוסייה הערבית והיהודית, הרבה יותר רחבה ותדירה.

תהיות רבות מלוות אותי בכל הנוגע ליחסה של ישראל לדרוזים.. מדוע כל דבר הקשור לעדה קטנה ומקופחת זו, נקשר לצבא ולביטחון. רק מספר ימים קודם לכן חוקקה הכנסת חוק שיש בו כדי לחייב חלק ממוסדות המדינה "לזכור ולהזכיר" ביום ההוא את תרומת העדה הדרוזית למדינת ישראל. מדובר בחוק "יום ציון לאומי לתרומתה ולפועלה של העדה הדרוזית, התשע״ח 2018" שהתקבל בכנסת ביום 29.5.18. מטרתו "לקבוע יום לאומי לציון פועלה של העדה הדרוזית ותרומתה למדינת ישראל בבניין הארץ, בחיזוק הביטחון ובעיצוב פני החברה הישראלית כחברה שוויונית ומגוונת".

בהתאם לו, נגזר על מחנות צה"ל , הכנסת, ובית הנשיא לאזכר ביום זה את תרומת העדה למדינת ישראל. אין המדובר אלא בחוק של ליטופים, פרגונים, ו"צ'פחות".

החוק לא חל על הציבור הישראלי, וממילא לא יזכור לזכור את בני העדה ביום ההוא. מה עשו חכמים בתקנתם, אינני יודע ‼. רק מחנות צה"ל, משכן הנשיא, והכנסת תלוי כמה חברים יהיו במושב "הדרוזי", ייהנו "מהדיווידנדים" של החוק.

גם חוק זה נושא אופי צבאי, שהרי שר הביטחון הוא הממונה על יישומו, אין זאת לא שהמדינה תופסת את הדרוזים כאלה המתאימים רק לכוחות השיטור והצבא. ככל הנראה על רקע העובדה כי רבים מבני  העדה מתפרנסים משירות במשמר הגבול ובתי סוהר, ומספר לא מועט בישורת קבע בצה"ל. נרצה או לא, יש בתפיסת המדינה הזו כדי ליצור את הרושם כי המדינה רואה בדרוזים, כפי שאמר פעם ירון לונדון, "שכירי חרב".

והאומנם זקוקה העדה הדרוזית לחוק ליטופי אגו שכזה. יום בו יציינו את תרומת העדה, יום של צ'פחות וטפיחות על השכם‼.  חוק זה היה מתייתר אילו השר נפתלי בנט, היה מכריז בבתי הספר היהודיים, על שעת תרבות שנתית אחת באחד מימי הלימודים ובו ילמדו תלמידי ישראל על העדה ועל תרומתה. החוק במתכונתו דומה לאותו חתן מהחתונות הערביות, היושב על כיסא באמצע חצר, ומסביבו מתופפים ורוקדים מעגלים מעגלים.

בעיניי חוק זה מעליב ומשפיל, ועוד לא נשמע דבר שכזה בחקיקה הישראלית- לכפות על מוסדות המדינה [צה"ל, הכנסת, בית הנשיא] לקום ולציין את תרומת העדה ולדבר בשבחה. ממש יום של ליטופי אגו וצ'פחות חלולות.

הגיעה העת לעשיית חשבון נפש יהודי לאומי. הלוחמים הדרוזים אינם שכירי חרב. שירות החובה, להבדיל מבני העדות האחרות, נכפה עליהם מכוח חוק בין אם כעת מרצון ובין אם לאו. שירותם בכוחות הביטחון [משטרה בעיקר] הוא מקור פרנסתם העיקרי. הרצון לכבד את העדה אסור כי יהיה בו כדי פגיעה בכבודה. קריאת הכיכר תחת שם הנושא אופי צבאי לוחמני "הלוחם הדרוזי", חוטאת את מטרת ההוקרה.

יש להחליף את שם הכיכר באופן מידי באופן המעניק כבוד לא רק ללוחם הדרוזי אלא לכל בני העדה. ניתן לקרוא לה למשל "כיכר העדה הדרוזית". ואת חוק הליטופים והצ'פחות, יש לבטל לאלתר. במקומו על מציע החוק [ח"כ חמד עמאר] לפעול בכדי שש החינוך יזום יום לימודים אחד בכל שנה בו ילמדו ילדי ישראל על העדה הדרוזית, ככל שהדבר אכן מעניין את הציבור הישראלי, הגם שלא כך נראה לי הדבר.

שקיב עלי  עורך דין, חיפה

תגובות

מומלצים